מה מעידים עליכם הפוסטים הזוגיים שאתם מפרסמים ברשתות החברתיות

האם פוסטים שמייחצנים את האהבה הזוגית ברשתות החברתיות, מעידים על בעיה ביחסים, ואיזה נזק זה יכול לגרום לזוגיות?

שחר קדרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
"יש תהליך מתמיד של אינפלציה. כל הזמן צריך להיכנס יותר ויותר לקישקעס"
שחר קדרון

היה זה עוד שיטוט מיותר במורד הפיד שלי בפייסבוק. "מה הטעם בכל זה?" שאלו את עצמם עשרת האחוזים של תאי המוח שלי שהיו פעילים באותה עת. פייסבוק הוא באמת שואב שכל מהסוג ההרסני ביותר. ואז צץ לו אותו סטטוס עוכר שלווה שגרם לתשדורות מוגברות לכיוון העיניים ולגלגולן המהיר כלפי השמים האכזריים. "מישהו אי פעם ראה פנים כאלה בחייו?!?" נפתח הטקסט המעודן שהיה מעוטר בתמונת פורטרט גדולה של אשה צעירה, נאה אמנם. כך זה ממשיך — שבירות השורה במקור:

"עוד כמה שעות עולה על טיסה. לראשונה מזה חמש שנים אני וXXX (שם החיבה שמור במערכת, ש"ק)

ניפרד ליותר מיומיים רצופים (סתמו, זה לא פתאט. זו פשוט סמביוזה היסטרית).

אהובתיייייייייייי אני מתחיל לרעוד בקריז כבר עכשיו : /"

האמת היא שאני לא מכיר את הזוג הזה וממילא לא את הקשר ביניהם, והטור הזה בטח לא נועד ללעוג להם או לפגוע בהם. הטקסט הזה נבחר כדוגמה לתופעה די נפוצה — סטטוסים שמייחצנים את האהבה הזוגית ברשתות החברתיות, והופכים רגעים אינטימיים ביותר לנחלת הכלל. האם זו פשוט מציאות חדשה שאין ברירה אלא להתרגל אליה, ורק טרחנים כמוני מגלגלים עיניים עד סכנת נקע, ומה מאפיין זוגות כאלה לעומת זוגות דיסקרטיים יותר? יצאנו לבדוק.

שיתוף בפייסבוק והקשר בינו לבין אופיו ואישיותו של המשתף הפכו בשנים האחרונות לנושא מחקרי חם. מחקר שפורסם לפני כשנה וחצי ב"Personality and Social Psychology Bulletin" מצא במדגם של 217 נבדקים, שאנשים שמאופיינים בהתקשרות חרדה (כלומר שחרדים מעזיבה — עוד על כך נכתב בטור הראשון במדור זה, "המתקשר החרד") מעוניינים בנראות גבוהה של היחסים שלהם. החוקרים מסבירים שגולש החרדתי רוצה בחשיפה כי הוא חש שיש לאחרים דעה לא טובה על היחסים שלו, ואם הוא יחשוף אותם לזוגיותו הוא ישפר את הרגשתו ביחס לעצמו.

במחקר נוסף שתוצאותיו פורסמו באותו מאמר, שבו השתתפו 108 זוגות, התבקשו הנבדקים לדווח מדי ערב על מידת חוסר הביטחון הנוכחית שלהם בקשר ועל המידה שבה הם חלקו מידע על בן הזוג שלהם בפייסבוק באותו היום — למשל, אם הם העלו תמונה אתו או כתבו עליו סטטוס. נמצא שבימים שבהם המשתתפים חשו יותר חוסר ביטחון, הם דיווחו שכתבו יותר על הפרטנר בפייסבוק. משתתפים שהתאפיינו בדפוס התקשרות חרד נטו גם הם לעסוק יותר בבן הזוג שלהם בפוסטים שהעלו לרשת. "מערכות יחסים רומנטיות לא מתקיימות בבידוד; אנשים חווים אותן מבעד לעדשה של הסביבה החברתית", מסכמים החוקרים. "התשוקה וההחלטה לשתף אחרים עשויה לשקף את הפחד מקירבה או הכמיהה אליה. אנשים בעלי סגנון התקשרות נמנע (כלומר שנמנעים מקירבה — ש"ק) נמלטים מחשיפה ובעלי סגנון התקשרות חרד עורגים לה".

"מובן שאי אפשר לקבוע חד־משמעית שמי ש'מוכר' את הזוגיות שלו כמוצלחת בפייסבוק אינו מאושר בקשר", מקדים פרופסור יאיר עמיחי־המבורגר, ראש המרכז לחקר הפסיכולוגיה של האינטרנט במרכז הבינתחומי הרצליה, את המונולוג הבא בהערת אזהרה. "אבל בגדול, הסטטוסים והתמונות האלה אינם מעידים בהכרח על זוגיות מאושרת.

"באינטרנט אנחנו עסוקים הרבה בפרסונה, כלומר באיך שאנחנו רוצים להיות מוצגים. אנחנו נותנים הרבה כוח לאחרים בכך שאנחנו מצפים מהם לתת לנו משוב שיאשש או יפריך את הערכת השווי שלנו לגבי עצמנו. זה משחק, אבל זה משחק ממכר", קובע עמיחי־המבורגר. מחקרים לא בלתי צפויים מצאו, אגב, קשר בין רמת הנרקיסיזם לעצם השימוש בפייסבוק, למשך השימוש בו, להעלאת תמונות אטרקטיביות של עצמך ולקצב העלאת הסטטוסים.

"באהבה אינטימית צריך להיווצר מרחב מוגן שבו אפשר להיות מי שאני, עם כל החולשות והמורכבויות שלי", ממשיך עמיחי־המבורגר. "כשאני עסוק ביחצנות של האינטימיות הזו, אני בעצם מנסה לקבל ציונים על כמה שאני 'מאושר' במחיר של פגיעה ביכולת להיות מי שאני באמת עם האהוב שלי. מחקרים מגלים שעיסוק יתר בהשוואה חברתית פוגע בהערכה העצמית".

במלים אחרות יש כאן בעיה, ובעיה נוספת שנולדת מתוך הבעיה הראשונה. קודם כל, אם אתה צריך לקבל לייקים ותגובות על תמונה עם בן הזוג או סטטוס שעוסק ביחסים, זה עלול להעיד על זה שאתה בעצם לא כל כך מאושר, ומקווה שהתגובות החיצוניות יתדלקו איכשהו את תחושת הערך והשווי שלך ושל היחסים שלך. אבל כשאתה עושה את זה אתה פוגע בקשר עוד יותר, כי אתה מחבל באינטימיות שנוצרת באמצעות סלפיסיזציה בלתי פוסקת שלכם, ותיאורים נוטפי דבש על הרווח שבין הגבר לחולצה.

והבעיה לא נגמרת במי שמעלה את הסטטוס או בבן או בת זוגו. הקורבנות — הלא ידעתם זאת — הם גם אתם. "הקהל הוא קהל שבוי. תאר לך שחבר שלך שם תמונה נמרחת כזו עם החברה שלו, זו ממש סחיטה רגשית כי אתה יודע שאם לא תגיב, למשל בלייק, אתה תפגע בו באופן אישי. חוץ מזה יש תהליך מתמיד של אינפלציה — ההתמרחות הזוגית של אתמול כבר לא תהיה שווה היום, ומה שמרגש היום כבר לא ירגש מחר. לכן צריך כל הזמן להיכנס יותר ויותר לקישקעס. הנה למשל, מישהו שעוד שניה מתחתן, הוא נמצא באוטו עם ארוסתו, מצלם תמונה ומעלה לפייסבוק. ריבונו של עולם — זה הרגע הכי אינטימי של החיים שלך! החברים מגיבים, החתן מגיב בחזרה וחוזר חלילה. ברגעים הסופר חשובים האלה הכל מתבלבל — במקום התמקדות באינטימיות הזוגית, המיקוד עובר לצורך לקבל לייקים. לדעתי זה מדאיג מאוד והמגמה הזו רק הולכת ומחריפה".

אולי יש משום נחמה בכך שבאחרונה גילו אנשי פייסבוק שבחודשים הראשונים של השנה היו 21% פחות שיתופים של מידע אישי ברשת לעומת התקופה המקבילה אשתקד. צוות מיוחד של עובדי החברה נאבק כעת בתופעה המדאיגה שזכתה לשם האפוקליפטי "קריסת קונטקסט". לדידי אלה חדשות טובות - אולי הזוגות הדביקים התחילו לתרגל קצת אינטימיות אמיתית במקום לרסס את הדבק שלהם על כל דיכפין.

shacharkidron@gmail.com

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ