דייט בראשון |

דיני צפייה: מה לעשות כשבן הזוג נרדם במהלך צפייה משותפת בטלוויזיה?

איך משפיעה צפייה משותפת בסדרות על הזוגיות ומה עושים כשבן הזוג בוגד, כלומר מתגנב בלילה לראות פרקים שלא צפה בהם עם זוגתו?

שחר קדרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
זוג צופה בטלוויזיה. מתכון לאושר או לבעיות?
שחר קדרון

אילו "המלט" היה נכתב היום, פולוניוס היה ודאי שואל את נסיך דנמרק "במה אתה צופה" במקום "מה אתה קורא", והתשובה היתה: "סדרות, סדרות, סדרות". הן, כלומר הסדרות, אופפות אותי כל העת, או ליתר דיוק שיחות עליהן, שבהן אני לא משתתף, כי אני לא צופה כמעט. כן כן, אני אותו אחד שנטש את המערכה בימי "בוורלי הילס 90210", ומאז כלום: לא פרק אחד ב"סופרנוס", שלא לדבר על "כתום הוא השחור החדש", או "בית הקלפים", או מה שאתם לא צופים בו שם. באופן כללי טלוויזיה אמריקאית מפילה עלי שיעמום, וסדרות ישראליות שצפיתי בהן אפשר לספור על כף יד אחת. אני לא מנסה להתנשא פה על אף אחד, כן? זה לא שאני קורא בינתיים את האיליאדה בשפת המקור.

ברם בתוך עמי אני יושב ואני יודע שפרט לצפייה האישית־עצמית נפוץ גם הז'אנר של צפייה בסדרות בזוג. התנסיתי בכך עם חברתי, כשצפינו יחד ב"שטיסל", והתמודדנו עם הדילמה הידועה — היא נרדמת באמצע, מה עושים עכשיו? אבל בקרב זוגות שצופים יותר בקביעות, ובסדרות כבדות יותר עם יותר פרקים ויותר עונות שמגיעות מעבר לים, מתרחשים תסריטים מזוויעים ששמים בכיס הקטן את עריפות הראשים ב"משחקי הכס".

"חבר אמר לי שהתחיל לראות עם בת זוגו את הסדרה 'האמריקאים'", מספר יונתן (שם בדוי), בן 32 מתל אביב, חובב טלוויזיה ותיק שמתוקף ניסיונו משמש גם שדכן לעת מצוא בין אנשים לבין סדרות הטלוויזיה המתאימות להם. "הם צפו יחד בפרק אחד, אבל בלילה הוא לא התאפק וצפה בכל שאר העונה בסתר. הבחור מצא את עצמו צופה שוב בסדרה, פרק אחר פרק, ומעמיד פנים כאילו הוא מופתע מכל פיתולי העלילה — המריבות, השקרים הקטנים, הפשרות החמצמצות".

יש זוגות שצופים יחד בהכל, ואם אחד פורש באמצע העונה השני נוטש אחריו, כמו שני טייסים במטוס קרב שמנועיו נשרפו, ומחפשים משהו חדש; יש זוגות שצופים רק בנפרד, ויש כאלה שמשלבים. "סדרת טלוויזיה זה לא סרט שנמשך שעתיים ונגמר. אלה דמויות שאתה מכניס לסלון שלך ומלוות אותך במשך שנים".

יונתן היטיב לנסח את אחת הסיבות שבגללן סדרות יכולות גם לתרום ליחסים. מחקר חדש שהתפרסם ב"Journal of Social and Personal Relationships" מרמז שהן דווקא עשויות לשרת צורך מרכזי מאוד של הזוג: חברים משותפים. החוקרים, מארה"ב, קנדה ובריטניה, מציינים עדויות בספרות שלפיהן זוגות שיש להם חיי חברה משותפים נהנים מקשרים איכותיים ועמידים יותר. ואולם, מה עושים כאשר אין חיי חברה כאלה, למשל אם בני הזוג נמצאים ברילוקיישן, למשל במוזמביק שורצת התנינים? כאן נכנסות לתמונה הדמויות המומצאות.

החוקרים ערכו שני מחקרים, האחד מתאמי והשני ניסויי, בהם השתתפו בסך הכל כ–400 משתתפים. המחקר הראשון מצא קשר מובהק בין צריכת מדיה זוגית, כלומר צפייה יחד בטלוויזיה וסרטים או קריאה משותפת של ספר, לבין איכות היחסים, כפי שדווחה על ידי הנבדקים. הקשר היה חזק במיוחד כאשר הנבדק דיווח על מספר מועט של חברים משותפים עם בן או בת זוגו.

המחקר הניסויי ביקש לחזק את הממצא הזה ולהרחיב אותו: חלק מהנבדקים התבקשו לכתוב במשך ארבע דקות על החברים המשותפים עם בן הזוג, והחלק האחר התבקש לכתוב אודות החברים האישיים שיש להם לבד. המטרה של המניפולציה הזו היתה לעורר זיכרונות שונים אצל הנבדקים, כדי לבדוק כיצד הדבר משפיע על הנטייה שלהם לחלוק סרטים, סדרות וספרים. ואמנם היתה השפעה. "נבדקים שנזכרו בחברים 'שלהם' שאותם לא חלקו עם בני זוגם, היו בעלי מוטיבציה גבוהה יותר לחלוק את המדיה עם בני ובנות זוגם, לעומת אלה שנזכרו בחברים המשותפים", נכתב במאמר.

לדברי ד"ר שרה גומיליון, מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטת אברדין שבסקוטלנד, שהובילה את המחקר, "התוצאות מעלות שמחסור ביחסים חברתיים שחולקים עם בן הזוג עשוי לתמרץ צפייה משותפת או קריאה משותפת, כפיצוי. צפייה בטלוויזיה או בסרט ששניכם אוהבים היא דרך קלה לשפר את היחסים וכל אחד יכול לעשות זאת בכל עת".

מעניין אם ד"ר גומיליון קראה מאמר שפורסם ביולי האחרון בבי־בי־סי, בכותרת "צפיית בולמוס עלולה להרוג אתכם, לפי מדענים יפנים". החוקרים מצאו שכל שעתיים נוספות של צפיית טלוויזיה ביום מגדילות את הסיכוי למות מתסחיף ריאתי ב–40%.

אז מה, כמו שאודטה דנין (לימים שוורץ) היתה כותבת, יוצא לנו מכל זה לשבת? נראה שסוד הזוגיות הטובה הוא צפייה משותפת בטלוויזיה תוך ריצה על שני הליכונים. יונתן משיא עצה מזווית אחרת — הוא מציע לבחור סדרות ששני בני הזוג אוהבים, אבל לא יותר מדי. "אם אתה ממש בעניין של הסדרה זה מזמין תקריות שנובעות מבולמוס יתר. משיכה בדיוק ברמה הנכונה מבטיחה מצד אחד איפוק, ומצד שני יכולת התמדה.

"אני זוכר חברה שעמה התגוררתי, וצפיתי איתה בסדרה מטופשת כלשהי של HBO", הוא מוסיף. "זו היתה הסדרה הראשונה שראינו ביחד, ואיכשהו יצא שבאמצע העונה האחרונה נפרדנו. לא הייתי מסוגל לחזור לסדרה הזאת למרות שרציתי לדעת איך היא תיגמר".

עכשיו בטח תספר לי שבסוף נפגשתם רק כדי לראות את הסוף ביחד.

"לא. פשוט אחרי כמה זמן פתאום התחשק לי לראות את זה וצפיתי בכל השאר. זה היה חלק מתהליך האבל, והייתי מסוגל לזה רק כשהיה לי ברור שהקשר נגמר. זה לא בדיוק היה כיף... הייתי אומר שזה היה משחרר. כמו להוריד פלסטר".

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ