סקס עם האקס זה לא כזה נורא

מחקר ראשון מסוגו דוחה את ההנחה הרווחת ששליחת הודעת "ער/ה?" לאקסים באישון ליל היא צעד שגוי ביותר

דני בר-און
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
האקסים ריהאנה ודרייק. השוואת האקס לסם שיש להיגמל ממנו היא קצת גסה/Invision
דני בר-און

סקס עם האקס זה כמו לעשות פיפי במקלחת. יש אנשים שעושים את זה — ושקרנים. לשני המעשים יש תפוצה גבוהה ויחסי ציבור גרועים. ההבדל ביניהם הוא, שלציבור הרחב כבר ידוע שאין כל רע בהשתנה במקלחת, בעיקר לאחר שהמדור "מחלק מוסר" נתן לכך הכשר רפואי ואתי כאחד מעל דפי עיתון זה; אך עדיין רווחת הדעה שלשלוח הודעות "ער/ה" באישון לילה לאקסים, עם בקבוק בירה פושר ביד ו"לילה של אלבומים" ברקע, זה צעד שגוי ביותר. מחקר חדש, ראשון מסוגו, בדק זאת והגיע למסקנה שבמקרה הזה, הסבתא הסטריאוטיפית (שתניא אתכם מזה) עשויה לטעות ולהטעות אתכם.

כדי לבנות את המתח, החוקרות — פרופ' סטפני ספילמן מאוניברסיטת ויין סטייט ועמיתותיה — פתחו בציטוט נתונים שלפיהם כרבע מהאקסים מוצאים עצמם במיטה זה עם זה לאחר הפרידה (לפי עדותם: אפשר רק לשער מה המספר האמיתי). בנוסף הן סוקרות במאמר, שפורסם לפני שבוע וחצי בכתב העת החשוב "Archives of Sexual Behaviour", את שלל הטעמים התיאורטיים שבגללם הודעות ה"ער/ה" ותוצאותיהן הידועות לשמצה עלולות להקשות על ההחלמה מכאבי הפרידה. לפי המחקרים שהן מצטטות, התנהגות כזו עלולה להזין רגשות שאין להם מקום יותר ולהעצים את הקונפליקט בין הדחף לשמור על קשר עם האקס לבין הרצון להגיע לקלוז'ר סופי ומשחרר.

לנשק או ליזום

כשקראתי את סקירת הספרות שלהן נזכרתי במחקר יפה נוסף שהוזכר כאן לפני כמה טורים: הוא מצא שהדמיית מוחו של מי שמתאושש מפרידה מזכירה את זו של מכור בקריז. אפשר לשער שחשיפה חוזרת ונשנית למושא ההתמכרות לא תעזור לנרקומן להיגמל. בקיצור, אפשר להבין מהספרות המדעית שסקס עם האקס משול לכניסה באין־כניסה ומי שעושה זאת צריך לשאת בתוצאות.

סקס עם האקס - בעד או נגד?

ברם, איש לא בדק זאת עד כה במערך מחקר ששואף להתחקות אחרי סיבה ותוצאה. היות שאי אפשר לקחת זוגות שנפרדו ולהורות להם ליזום יחסי מין זה עם זה (לפחות לא לפי כללי האתיקה של המחקר במערב), השיטה במקרה הזה נשענה על יומנים יומיים. לצורך המחקר גויסו 113 משתתפים בני 18–55 שזה עתה סיימו (ביוזמתם או שלא) קשר שנמשך בין חודש ל–21 שנה. למשך כחודש, הם התבקשו למלא יומנים שבהם דיווחו אם באותו יום ניסו לגעת, לנשק או ליזום סקס עם האקס שלהם. הם דיווחו גם על מידת המצוקה שהם חווים בעקבות הפרידה, מחשבות חודרניות שיש להם, מצבם הרגשי הכללי וכמה הם עדיין קשורים לאקס.

כמו במחקרים קודמים, גם רבע מהמדגם הזה ניסה ליצור קשר בעל אופי מיני עם האקס. אך החדשות הן שניסיון ליזום מגע אינטימי כלשהו עם האקס ביום מסוים לא גרם לשום תוצאות שליליות ביום שלמחרת, אלא אפילו להיפך: ביום שלמחרת המשתתפים דיווחו על מצב רוח משופר. לניסיונות לפתות את האקס, לגעת בו או להציע לו סקס במפורש לא היו גם השלכות על דפוס ההתאוששות לאורך זמן, כך מצאו החוקרות במעקב שנערך חודשיים לאחר סיום פרק היומנים.

השאלה היחידה שנותרת אחרי קריאת המחקר הראשון היא, למה למען השם החוקרות לא שאלו את המשתתפים אם היה סקס בסוף, אלא רק אם הם "יזמו"? "זה לא היה בכוונה", מגלה פרופ' ספילמן ל"הארץ", "בדיעבד, הלוואי שהיינו שואלות גם לגבי מידת ההצלחה של היוזמות האלה".

"לטעות זו חולשה אנושית ולמחול — מעלה אלוהית", ציטטו בליבן החוקרות את אביהו מדינה, סלחו לעצמן וערכו מחקר נוסף. הן בדקו בקרב מדגם אחר של 372 משתתפים מה הקשר בין ניסיונות ליזום סקס עם האקס להצלחות בפועל. המחקר הזה מצא, שהסיכוי של הודעת "ער/ה" ממוצעת להביא למין אוראלי או למשגל הוא 89%. מכאן שמי שניסה (במחקר הראשון ובכלל), כנראה הצליח.

ריהאנה ודרייק. האהבה הלכה, המתח המיני הונצח לעד

"מצאנו שאלה שהיה להם הכי קשה להתגבר על האקס היו אלה שהכי נטו ליזום סקס עמו", מסכמת ספילמן, ומסבירה שהסטיגמה הרווחת בציבור לגבי סקס עם האקס נובעת כנראה מכך. כלומר, נוצר בתודעת הציבור קישור שגוי בין "הסובלים והנואשים" לבין "שולחי ההודעות"; קשר כזה קיים אמנם, אך הוא לא קשר סיבתי. שליחת הודעות לא גורמת לך להיות סובל ונואש, או כפי שהיא מסבירה: "המחקר שלנו הראה שיוזמות כאלה לא הרעו את המצב…(ו)הצעת סקס לאקס לא משפיעה על היכולת להתאושש מהקשר. אחת המסקנות היא שכנראה לא צריך לשפוט הצעות כאלה עד כדי כך לחומרה".

השפעה הרסנית

על הספקטרום הרחב של מידת הקשר עם האקסית, אני נמצא בנקודת קיצון: אני מאמין באמונה שלמה שליצירת קשר — כל קשר ובפרט הודעות ליליות, יש השפעה הרסנית על היכולת להתאושש. כדרכם של פונדמנטליסטים, ברוח זו גם נאמתי שוב ושוב באוזני מי שביקש את עצתי. המחקר הזה כמובן לא קובע שהאמת ברורה והפוכה ויש בו כל מיני חוסרים וליקויים. ייתכן, למשל, שהמיעוט שפנה לאקסים שלו בהצעות היה זה שממילא לא יטולטל ממעשים כאלה.

אך בכל זאת, אפשר להסיק בזהירות שכמו בוויכוח פוליאמוריה־מונוגמיה, יש יותר מדרך אחת לפרידה נכונה. יש ודאי כאלה שכניסה עם האקס שלהם למיטה תמוטט אותם רגשית; אחרים עשויים דווקא להשתכנע ממפגש כזה שהפרידה היתה מוצדקת, ולסגור איזשהו מעגל שמבחינתם היה פתוח. במובן הזה, הבנתי שההשוואה של האקס לסם שאתה נגמל ממנו, היא השוואה קצת גסה. מעטים הנרקומנים שנופלים לסם ואומרים לעצמם "טוב, בפרספקטיבה של שבוע גמילה הסם הזה כבר לא נראה לי משהו". יחסים בין אנשים זה כנראה משהו מורכב קצת יותר.

"אדפיס כמה עותקים של המחקר הזה לקראת כנס המחזור של הקולג' שלי", הבטיח אחד מעובדי האתר "דה קאט", שדיווח עליו. יפה, אמרתי לעצמי בסרקזם, בטח יהיה שם שמח. ואולי זו שוב הסבתא הסטריאוטיפית שבתוכי.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ