שירה על פי קנה המידה של הלב

הנדודים שחוותה ענת שרון-בלייס עם משפחתה בילדותה, לאיראן וניגריה, הובילו אותה ליצירת קשר בין המרחק הפיסי לנפשי. עם צאת ספר השירה החדש שלה היא מספרת מדוע חשוב לה לשמר קולות של משוררים אחרים

אלי אליהו
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלי אליהו

“בעבור אנשים אחרים המרחק מתקיים רק במפה,/ מדוד בקילומטרים מכווצים./ אבל תארו לכם קנה מידה של הלב, לא של כביש,/ של עמק פרום בלילה”. כך כותבת ענת שרון-בלייס באחד השירים בספר השירה החדש שלה “צדו של המרחק” (הוצאת קשב). ואכן, המרחק, על מהותו הפיסית והנפשית, הוא אחד הדברים שעומדים ביסוד שירתה. חיזוק נוסף לכך אפשר לקבל כשנזכרים כי ספרה הקודם, ספר הביכורים שלה, נקרא “האדמה היא מרחק” (הקיבוץ המאוחד, 2004).

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ