פרק מתוך הספר “הבחורה העיקרית”

ענבל מלכה
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ענבל מלכה

איך תמיד יש את הסיפורים על מישהי שהלכה ברחוב ופתאום גילו אותה. תמיד היה לה משהו אחר לעשות בדיוק, גם אם זה לא שום דבר מיוחד. תמיד היא היתה בדרך לאנשהו או סתם ישבה בתחנת רכבת או בים. תמיד היא היתה סתם מישהי שפתאום באו אליה ונתנו לה הצעה. איך תמיד לא יודעים כמעט שום דבר על החיים שלה מלפני זה, כאילו החיים עברו עליה בלי ששום דבר חשוב או מיוחד קרה בהם. כאילו כל החיים שלה היו התכוננות לרגע הזה שיבואו אליה פתאום עם ההצעה. הבנות האלה הלכו בעיר עם חברות או לבד, הלכו לחנות, הלכו לקנות גלידה. תמיד הם חשדניות בהתחלה, לא יודעות אם להאמין או לא, להתקשר או לא, לבוא לאודישן או לא. תמיד עוברים כמה ימים עד שהם מחליטות להתקשר, או שמישהו לוחץ עליהם ואומר שכדאי. תמיד מתי שמספרים את זה, זאת הנקודה שאחריה שום דבר לא נשאר כמו שהוא היה לפני זה, וכמו שהרגע הזה קרה כמעט בטעות, אחר כך הכל מסתדר לפי התוכנית והסרט נורא מצליח וברגע אחד כולם מכירים את הבחורה וחושבים שהיא משחקת מעולה, וכל מי שרואָה את הסרט רוצה להיות בדיוק כמוה וגם חושבת שבעצם היא באמת בדיוק כמוה, גם לה צריכים להיות חיים כאלה וגם היא אמורה ללכת לקנות גלידה ולקבל הצעה שתשנה לה את החיים.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ