נובל לספרות

אליס 
מונרו בארץ הפלאות

מסופרת מתחילה בעיירה קטנה בקנדה ועד ההכרה העולמית. 
אליס מונרו, שתקבל היום את פרס נובל לספרות, מספרת על הקו המפריד בין החיים ליצירה ומנסה להסביר את סוד הצלחתן של סופרות קנדיות

ליסה אלרדיס
גרדיאן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
ליסה אלרדיס
גרדיאן

לאליס מונרו יש קהל קוראים מסור, וזו אינה קלישאה: ג'ונתן פרנזן מכנה אותה "הגדולה", מרגרט אטווד – "קדושה ספרותית בינלאומית", והמגזין "ניו יורקר", שבו מתפרסמים סיפוריה משנות ה-70 ואילך, אומר שהיא "הברכה שלנו". במשך שנים שאלו "למה אין יחס ישר בין המצוינות שלה לפרסום שלה", כפי שכתב פרנזן בכתבה מלאת להט ב"ניו יורק טיימס" ב-2004; אך כיום חסידיה יכולים להיות מרוצים סוף סוף: מונרו היא כלת פרס נובל לספרות והיא תקבל היום את הפרס בשוודיה. בתה ג'ני תשתתף בטקס בשמה, משום שמונרו, בת 82, אינה בריאה דיה למסע כזה. היא האשה ה-13 והקנדית השנייה (אם מחשיבים את סול בלו, שהיגר לארצות הברית כשהיה בן תשע) שזוכה בפרס. "חיכינו יותר ממאה שנה, אבל סוף סוף יש לנו פרס נובל לסופרת שמתמקדת בסיפור הקצר", אומר פרנזן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ