שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

הזהות הערבית של הסופרים המזרחים

הם שייכים לספרות הישראלית אך גם חורגים ממנה: הסופרים המזרחים כיום חשים שהדור הקודם ויתר על תרבות עשירה תמורת תחליף ישראלי לא הולם - טוען פרופ' יוחאי אופנהיימר בספר חדש. האם לפנינו התבדלות או הרחבה של הזהות העברית?

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אלי אליהו

"מה שכתוב בספרים שלך, בחיים שלי אני לא אקרא. למה? כי אתה לא תיתן עלינו מלה טובה... למה זה? אתה רעב, אתה? מקופח? גדלת בפחון, אתה? היית שי"ן־גימ"ל, אתה? עבדת דחק, אתה? לקחו לך את הגאווה שלך? עשו אותך פושע? הגיע הזמן שישימו במקומכם כתבים וסופרים אחרים, כאלה שאכלו אותה, כאלה שסבלו, אז גם אני אקרא".

כך אומר תושב בית שמש לעמוס עוז, בציטוט שמופיע בספרו של עוז "פה ושם בארץ ישראל" (עם עובד, 1983). הדברים הללו מצוטטים גם בספרו של פרופסור יוחאי אופנהיימר "מרחוב בן־גוריון לשארע אל־רשיד – על סיפורת מזרחית", שראה אור כעת בהוצאת מכון יד בן צבי (היום ב-20:00 יתקיים במרכז ענבל ערב לכבוד הספר ולכבוד ספרה של קציעה עלון, "שושנת המרי השחורה – קריאות בשירה מזרחית"). בספרו מנסה אופנהיימר להתחקות אחר המאפיינים של ה"כתבים וסופרים אחרים" שאליהם ככל הנראה מתייחסת הדמות בספרו של עוז, כלומר סופרים מזרחים, כאלה שלא מייצגים את ההגמוניה התרבותית השלטת ולמעשה מציעים לישראל אלטרנטיבות תרבותיות ולשוניות אחרות מאלה שהציעו סופרים כמו עוז.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ