עשור למותו של אפרים קישון

סיור בחדר העבודה של הסאטיריקן חושף את האובססיה המשונה שלו למסרקים ולמכשירים למדידת חום ולחות

חדר העבודה של אפרים קישון נותר בדיוק כפי שהיה כשיצא ממנו בפעם האחרונה. ביקור במקום שבו נולדו ארבינקא, השוטר אזולאי ועוד

נדב הולנדר
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נדב הולנדר

״אני נוירוטי כרוני. אבל אני לא רק נוירוטי, אני גם בעל מלאכה. התלאות של נעורי עשו ממני לוחם נואש בכל תנאי מזג אוויר. הן עשו ממני, אפשר לומר, חיית ג׳ונגל, שחוקי הקיום שלה שונים מאלה של שאר הבריות. אני מסוגל לכתוב קומדיה עליזה מאוד גם כאשר אין לי כל חשק לכתוב״ (אפרים קישון)

אפרים קישון אהב להסתרק. בכל מקום בביתו הוא החזיק מסרק אחד או שניים, או שלושה. על שולחן העבודה שלו, בין עשרות העפרונות והמחדדים, מונחים עד היום כמה מסרקים. בשביל מה הוא היה צריך כל כך הרבה מסרקים? "אבא אמר לי פעם: ׳דע לך בני, שלחפצים יש נשמה׳", נזכר בנו, רפי קישון. "'לפעמים הם שונאים אותך ורוצים לברוח. אם תנסה לחפש אותם, לא תמצא. הדרך היחידה להילחם בתופעה היא באמצעות הצפה. תקנה אחד או שניים והם ייעלמו, אבל אם תקנה מאה, תמיד תמצא אחד׳".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ