סוף העולם של אתמול |

הצד האפל של הזהות האירופית מתעורר

האם תום מלחמת העולם השנייה לא היה תחילתו של עידן חדש אלא רק הפסקה, שלא נוצלה לצרכים הנכונים? 70 שנה אחרי "שנת האפס" שמתאר יאן בורומה בספרו החדש, הדחקת הלאומיות עומדת למבחן

יולי תמיר
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים

"גרמניה! גרמניה!" זועקים הפליטים הסורים המטפסים על הרכבות הדוהרות ללב אירופה, "גרמניה, קבלי אותי בזרועות פתוחות". הקנצלרית אנגלה מרקל מתפתלת, וגרמניה הרדופה על ידי עברה אינה יכולה שלא לקבל פליטים, שהרי בעולם שקם אחרי 1945 זכויות האדם, הפליט והנרדף קודמות לכל. 70 שנה שגרמניה מאלצת את עצמה להאמין שזהות היא עניין שולי, שלהיות גרמני פירושו להיות אדם עובד התורם לחברה וחי בה על פי כל הכללים והחוקים. "אנחנו רק רוצים לעבוד", זועקים הפליטים, "פתחו את השערים".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ