העצב המתוק של תרבות היידיש בפסטיבל שלום עליכם

חוה אלברשטיין, רונה קינן, דובל'ה גליקמן ואחרים סחפו את הקהל במופע הפתיחה של הפסטיבל. אבל קשה היה שלא לחוש בו כי אשכנזיות מופגנת המתענגת על תרבות השטעטל היא עולם הולך ונעלם

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

כמו אקדח שמופיע במערכה הראשונה ויורה במערכה האחרונה, כך היה אמש הרכב הכלייזמרים בפתח סינמטק תל אביב, ביומו הראשון של פסטיבל שלום עליכם, המתקיים לציון 100 שנה למותו. ההרכב, שנגניו צעירים בכמה עשורים מהקהל הרב שגדש את רחבת הסינמטק בדרך למופע הפתיחה, ניגן קצבי ושמח. טורים של ראשים עטורי שיבה (בעיקר) נעו בהמוניהם הנרגשים אל האולם. אבל שמחה מזרח־אירופית שמתנגנת במערכה הראשונה עוד תיהפך לצביטה נוסטלגית מתוקה־כאובה בסיום. כמו ההומור של כוכב הערב, המשלב רכיבים מתחרים ותחושות סותרות, כך גם ההרגשה באירוע: שמחה מהולה בנוסטלגיה, עולם עשיר שאולי נצבע בגוונים עזים באותו הערב, אבל הולך ודוהה לאטו.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ