המשורר יעקב אורלנד בטקסט גנוז על אלתרמן: "כתבת נפלא אבל קברת את רעיך, חנקת ועשקת"

הספר "בהיר וגבוה כזמר" מאת תמר וולף־מונזון שופך אור נוסף על החברות האמיצה והמתוסבכת בין שני המשוררים. לצד האהבה וההערצה הבולטות בספר שיריו של אורלנד "נתן היה אומר", מתגלים טקסטים ביקורתיים חריפים שאורלנד בחר להשאיר כטיוטה

חגי חיטרון
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
חגי חיטרון

השירים שכתב יעקב אורלנד והלחין מרדכי זעירא הם אבני יסוד בתרבות הישראלית, בגילוייה הנעלים. שירים שאינם רק שירי זמר מולחנים, אלא "לידר" ממש, שירים אמנותיים, המשך ישראלי מיוחד במינו לסוגה שכוננו שוברט ושומאן. המוזיקאי החוקר אורי לשמן אומר: "הלחנות שירי משוררים ושירי זמר ישראליים בידי זעירא וארגוב ובידי מלחינים נוספים הם נס אמנותי. זו היתה התגייסות ליצירת תרבות יש מאין, מעשה שאין לו אח ורע בתרבויות העולם". הרצון הכביר של מלחינים אלה להלחין מלים בשפה העברית המתחדשת, מוסיף ד"ר לשמן, הוליד יצירות מופלאות שנוספו על נס תחייתה של השפה העברית. על כך יש אולי להוסיף את האבחנה הבאה: במקרה הישראלי, ובהכללה, הטקסטים גם כשהם לבדם עשירים עשרת מונים משירים רומנטיים מתקתקים למדי שהלחינו שוברט ושומאן במאה ה–19.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ