השנאה מובילה את עלילת ספרו של אופיר טושה גפלה

חמוש במחברות ובאסטרטגיות נרטיביות, החל אופיר טושה גפלה לכתוב את ספרו האחרון "האורחים" כמי שיוצא למבצע צבאי. בראיון הוא מספר למה הוא מפחד מחוסר נימוס כמו ממלחמות, ועל חשיבות הבהייה וההרהור בתהליך היצירה ■ וגם הפרק הפותח של ספרו

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

אם יש תכונה אחת שאופיר טושה גפלה בטוח בשליטתו בה, זהו הזיכרון הפנומנלי שלו. גפלה זוכר אנשים ותאריכים, שמות ומהלכים, דיאלוגים שהיו באמת וכאלה מסרט, זוטות שלמד אתמול ופרטים שליקט בילדות. מוחו פועל כמכשיר הקלטה נצחי, רושם פכים שוליים לצד מידע חשוב ולעולם אינו שוכח מי אמר לו מה ומתי בדיוק קרה הדבר. אבל הזיכרון עבורו הוא לא רק תכונה יוצאת דופן שבה ניחן, אלא גם דלק יצירתי. "זיכרון בונה זהות וגם תעתועי זיכרון בונים זהות", הוא מסביר. "הזיכרון שלך הוא העוגן והנכס היחידי שלך, ולמרות זאת, זיכרון הוא עניין סובייקטיבי ובעייתי, תלוי נסיבות".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ