המשיכה לאפלה: גם הסופר יודע שרבים לא ישרדו חצי מספרו

את ספר הביכורים שלו "בשבחי הבדידות", כתב ערן ויזל תוך שלושה שבועות. בניגוד לערכי העבודה עליהם התחנך בקיבוץ, גיבור ספרו הוא איש אקדמיה עצל שמשתחרר מהקיפאון בחייו רק לאחר רצף אירועים אלים ואכזרי

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

אורי וקסלר מסיים בקרוב שהות בת כמה שבועות בניו יורק וחוזר הביתה. מעט מאוד הוא עשה בתקופה הזאת. הוא איש אקדמיה, חוקר מקרא שנסע כדי להשלים חובות אקדמיים, אבל כמו כל התנהלותו, גם השבועות האחרונים לא היו שונים מהקיפאון ומהבדידות שבהם הוא חי. וקסלר הוא חוקר עצל שלא עושה דבר כדי להצדיק את התקן היקר שניתן לו, כתוצאה מפשרה, באוניברסיטה. ילדיו אינם מעניינים אותו, אשתו והוא מנוכרים זה לזו, הזמן עובר. אבל אורי, גיבור הספר "בשבחי הבדידות" של ערן ויזל, עתיד לצאת מחייו הרדומים בטלטלה. מהרגע שיירד במקום הלא נכון מהרכבת שאמורה היתה לקחת אותו לנמל התעופה, ייכנסו חייו לסחרור. צפוי לו רצף אלים, אכזרי ועתיר תפניות, שורת אירועים שכולה עירוב של מקרה ופרטים ביוגרפיים, עבר מודחק והווה קפוא, מודע ותת מודע. וקסלר יהיה מוכרח להשתנות.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ