המתרגמת נילי מירסקי מעדיפה לחזור לקלאסיקות מופתיות מאשר לחיות בהווה

כשהיא מתרגמת מרוסית, גרמנית או אנגלית, בלילות, עם בקבוק ויסקי ליד, הספרים משתלטים על חייה ודמויותיהם חיות לצדה. כך קרה ב"אנה קרנינה" וכך קרה גם עכשיו, בספרו של תומס מאן "פליקס קרול: וידוייו של מאחז עיניים". העורכת והמתרגמת נילי מירסקי מסבירה מדוע היא חיה במאות קודמות

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

ארבעה ימים ולילות, ממזרח הים התיכון למערבו, ארך המסע מישראל לאיטליה. השנה היתה 1963 ובאונייה ישנה ומתנדנדת – זה היה השיט האחרון שלה לפני שנשלחה לגרוטאות – עשו את דרכם לאירופה נילי מירסקי ובעלה אז סמיון. היא היתה בת 20. על הסיפון לידה שרו מלחים איטלקים "Non ho Leta" של ג'יליולה צ'ינקווטי, מושפעים מפסטיבל סן רמו שזה עתה התקיים. הכל היה זר ואחר ובעל ניחוח של הרפתקה מסעירה.

תגיות:

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ