בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

המתרגמת נילי מירסקי מעדיפה לחזור לקלאסיקות מופתיות מאשר לחיות בהווה

כשהיא מתרגמת מרוסית, גרמנית או אנגלית, בלילות, עם בקבוק ויסקי ליד, הספרים משתלטים על חייה ודמויותיהם חיות לצדה. כך קרה ב"אנה קרנינה" וכך קרה גם עכשיו, בספרו של תומס מאן "פליקס קרול: וידוייו של מאחז עיניים". העורכת והמתרגמת נילי מירסקי מסבירה מדוע היא חיה במאות קודמות

50תגובות
נילי מירסקי בביתה
דודו בכר

ארבעה ימים ולילות, ממזרח הים התיכון למערבו, ארך המסע מישראל לאיטליה. השנה היתה 1963 ובאונייה ישנה ומתנדנדת – זה היה השיט האחרון שלה לפני שנשלחה לגרוטאות – עשו את דרכם לאירופה נילי מירסקי ובעלה אז סמיון. היא היתה בת 20. על הסיפון לידה שרו מלחים איטלקים "Non ho Leta" של ג'יליולה צ'ינקווטי, מושפעים מפסטיבל סן רמו שזה עתה התקיים. הכל היה זר ואחר ובעל ניחוח של הרפתקה מסעירה. אבל לא היתה זו נפולי המתקרבת שריגשה כך את מירסקי. מסע ארוך עמד עוד לפניה: מאיטליה המשיכו לשווייץ ומשווייץ ברכבת ליעדם...



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו