הסופר שעזב את האורגיות והסמים של תל אביב לאנטישמיות של אירופה

לפני עשור הצהיר איתמר הנדלסמן־סמית כי הוא נפרד לתמיד מתל אביב ומשאיר מאחוריו את האורגיות, הקוקאין והאלכוהול לטובת חיים יציבים (יחסית) בפריז ובלונדון. בספרו החדש, הכתוב דווקא בעברית ארכאית, הוא בוחן את הצל האורב למונוגמיה הבורגנית על רקע החיים המדושנים בגולה. אז למה פתאום הוא כל כך מתגעגע לישראל ואיך זה קשור לאנטישמיות?

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
צילום: איליה מלניקוב
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
צילום: איליה מלניקוב

עד שהיה בן עשר גדל העיתונאי והסופר איתמר הנדלמן־סמית בעיר אילת. שכונת פועלי לרום, "שכונת העונש" כפי שהוא מתאר אותה בחיוך. העיר החמה, הבתים המשותפים והדירות האחידות היו מגרש המשחקים המאובק שלו. הניגוד בינה ובין הרצליה שאליה עברה משפחתו היה מעבר חד. "מצאתי את עצמי מסתובב עם הבנים של כל המשפחות העשירות והחשובות מבחינה פוליטית שגרו בהרצליה פיתוח", הוא מספר, "הם היו החבר'ה שלי מבית הספר והשכונה. אני זוכר שכילד חשבתי שהכל מוצלח אצלם, שונה מהחיים שלי. המשפחות הללו נראו לי מושלמות וחייכניות כאילו יצאו מסיטקום אמריקאי. רק כעבור שנים ראיתי עד כמה לכל המשפחות האלה, לכל הילדים האלה, היו גם זרמים אחרים מתחת לפני השטח. כמה בעייתיות היתה שם. זה הלך והתחדד עם השנים. הניגוד בין המעטפת של חיי עושר ובין מה שיכול להסתתר מאחוריה, טירוף, אלימות, בגידה".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ