בעבודה |

איך מציירים דיכאון אחרי לידה?

הרומן הגרפי־אוטוביוגרפי של אורית עריף "היי מישהו שומע אותי" עוסק בסיפורים אישיים, שלא פעם נותרים נעולים בלשכות אפלות. "הפידבקים שאני מקבלת מברכים על הדיבור הגלוי שאינו מסתתר", היא אומרת

נירית אנדרמן
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נירית אנדרמן

שם הספר: "היי מישהו שומע אותי"

תאריך יציאה לאור: נובמבר 2017

תקציב: כ-100 אלף שקל

גורמים מממנים: מפעל הפיס ומימון המונים

"אני עושה מה שצריך. יוצאת, הולכת, מקשקשת, קונה, חוזרת, מסיעה. מתפקדת היטב במרחב הציבורי", מתוודה הגיבורה בפתיחת ספר הקומיקס החדש של אורית עריף. האיורים הצבעוניים מציגים אותה כשהיא עושה קניות בסופר, יושבת עם חברות לקפה, לוקחת את הילדה לרופא. לכל מי ששואל לשלומה היא עונה "מצוין", או "סבבה", ומלווה את התשובה האוטומטית הזאת בחיוך רחב. היא מבהירה שהכל טוב, היא מנהלת שיחות חולין, היא מתפקדת היטב. היא עושה כל מה שמצופה ממנה. מבחוץ לא רואים עליה דבר. אבל "בדלת אמותיי זה כבר סיפור אחר לגמרי", היא מתוודה בפריים האחרון בעמוד הזה. כשהיא נמצאת לבדה בבית, היא יושבת ליד מכונת הכביסה, מכונסת בעצמה, מליטה את פניה בידיה. בסיטואציה הזאת היא כבר לא צריכה להעמיד פנים.

תגיות:

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ