שלושה חיילים נאצים, פולני, יהודי וכלב תקועים בבקתה אחת

חמישה זרים המתמודדים יחדיו עם קור מקפיא ובטן ריקה ניצבים במרכז הספר "ארוחה בחורף". עם צאת התרגום לעברית, מסביר הסופר הובר מינגרלי מדוע אינו שופט את דמויותיו ולמה הוא נמשך לסכסוך הישראלי־פלסטיני

גבי לוין
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גבי לוין

ספר דקיק זה — 127 עמודים בלבד — מאת סופר צרפתי, שזהו ספרו הראשון המתורגם לעברית, מכה כמכת ברק. "ארוחה בחורף" של הוּבּר מינגָרֵלי (הוצאת עם עובד, תרגום עמנואל פינטו) הוא ספר חד, צלול כבדולח ואפקטיבי מאין כמוהו.

העלילה מתרחשת בזמן מלחמת העולם השנייה. שלושה חיילים גרמנים לא צעירים במיוחד מוצבים ביחידה מבודדת בפולין המושלגת וסובלים מקור, בידוד וגעגועים לחיים שהשאירו מאחור. תפקידם הוא להשתתף בכיתות הירי המוציאות להורג מדי יום אסירים יהודים. אכזריות המשימה מרתיעה אותם, אך הם לא מפקפקים בצדקת ההרג — הם פשוט לא עומדים פיזית במעמסה הנפשית של שפיכת דמים יומיומית. הם מבקשים למלא תפקיד אחר, קל יותר מבחינתם: לצאת למרחב המושלג, ליערות, ולצוד יהודים שנמלטו מהמחנה שבו מוצבת יחידתם. ביום שבו מתרחשת העלילה הם יוצאים לציד בקור מקפיא ועם בטן ריקה; בגלל שעת היציאה המוקדמת חדר האוכל היה עדיין סגור. ההתעסקות ברעב ובמציאת מזון והכנתו עומד ברקע הסיפור, אך הקשרים בין הגיבורים, הדברים שנאמרים בקול והמלים שלא נאמרות, הם העיקר הספר.

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ