השנה לא תתחולל שום סערה סביב הענקת פרס נובל לספרות

הבחירה בקאזואו אישיגורו היא מתונה וניצבת בלב הקונצנזוס הביקורתי. בעולמות של גיבוריו של הסופר הבריטי, חומר החיים הבסיסי הוא ניכור, והדרך היחידה להתמודד עמו היא באמצעות נבירה בזיכרון גחמני, אובד, שאי אפשר עוד לאחוז בו כדי להתנחם

אריאנה מלמד
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

בניגוד לבוב דילן, הזוכה הבעייתי של 2016, הסופר הבריטי קאזואו אישיגורו נהנה כבר שני עשורים ויותר — מאז שראה אור "שארית היום", ספרו הידוע ביותר — מהערכה ביקורתית חיובית גורפת, בעיקר בעולם האנגלו־אמריקאי. כשמחברים רשימות מלאי של "הסופרים החשובים בני זמננו", אישיגורו מופיע בהן לעתים קרובות, כאמן עם קול ייחודי שכל אחד מן הרומנים שלו הוא הרפתקה שונה בתכלית משל קודמו, ואולי משום כך קשה להצביע על הייחוד הגדול שלו. בהקדמה לאסופת מאמרים על יצירתו כתב הרוקי מורקמי, שהיה בעצמו מועמד מוביל לזכייה לפי אתרי ההימורים, שאישיגורו משול לאמן שכל אחד מספריו הוא פיסה של ציור קיר ענק. אך הוא לא הבהיר מה מחבר ביניהן ומה הופך את גוף יצירתו של אישיגורו לגדול יותר מסך כל חלקיה.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ