פרידה מפיליפ רות, סופר וגבר מהיר ומטרטר, מזהם ומחרמן
פיליפ רות לא כתב פרוזה "טובה" או "מדויקת", אלא ספרים שכל נגיעה בהם הותירה צריבה קלה על האצבעות ובלב. בלכתו השאיר אותנו עם דור סופרים שמפחד מהחיים
בעז גאון
בעז גאון
"ניו יורק טיימס", באחרי מות שלו על פיליפ רות, טועה ומטעה. רות לא היה "מגדלור ספרותי" (נתרגם כך, ברשותכם, את Towering Figure) ש"חקר" סוגיות של "תשוקה מינית, החיים היהודיים ואמריקה". הוא היה נגמ"ש. הוא היה גנרטור. הוא היה מהיר ומטרטר, מזהם ומחרמן, קרוב לאדמה ולכל מה שקורה מתחתיה, שורף דלק ומכלה אנרגיה ובעיקר שועט, עם כל המגף על דוושת הדלק, לעבר סיפוקו של חשק מהול באימה, הטובל בצורך מבעבע ומדיר שינה.
תגובות
על סדר היום
תוכן מקודם