קלריסה גונאוון: "אולי העובדה שאני חסרת ביטחון מוסיפה איזה תבלין"

גונאוון נולדה באינדונזיה, התבגרה בסינגפור וכתבה באנגלית את "ציפורי גשם", ספר בסגנון יפני. "מה אם איבדת מישהו ואחרי מותו הבנת שלא ידעת מי הוא?" היא מספרת על השאלה שהניעה אותה לכתוב

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

רן אישידה לא פגש את קייקו, אחותו הגדולה, שבע שנים. הם לא נפגשו מאז שהיה ילד: היא עזבה את טוקיו, עברה לגור רחוק ממשפחתם, ועכשיו כבר מאוחר מדי. קייקו מתה, נרצחה בדקירה ותעלומת מותה לא מניחה לו. לא רק השאלה מי רצח אותה ולמה, אלא שאלה בסיסית בהרבה — מי בעצם היתה אחותו.

"ציפורי גשם", ספר הביכורים של קלריסה גונאוון, שיצא לאחרונה בתרגום לעברית (הוצאת תמיר//סנדיק), הוא מותחן מסוג אחר. השנה היא 1990 ורן, צעיר שסיים את לימודיו באוניברסיטה, מחליק אט־אט לחייה של אחותו המתה ובתוך כך מנסה לפתור תעלומת מוות נוספת של צעירה אחרת. ואולם העלילה היא מסגרת רופפת למחשבות ותהיות, לחשבון נפש ולכיוונים סוריאליסטיים, מאוד כפי שהקורא המערבי מכיר מספרים של סופרים כמו בננה יושימוטו מפתיע לגלות שמי שכתבה את הספר היא דווקא סופרת אינדונזית החיה בסינגפור וכי הוא נכתב על ידה באנגלית.

תגיות:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ