"אולי המוות באמת לא נורא": המלים האחרונות שהודפסו בחייו של עמוס עוז

שירה חדד, שיצרה עם עמוס עוז את ספרו האחרון, מביאה את הפסקאות שחתמו את ספר השיחות שקיימה איתו. "אני לא מוכן למות הערב או מחר בבוקר, שמח וטוב לב"

שירה חדד
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים38
שירה חדד

הפסקאות שמובאות כאן הן החותמות את "ממה עשוי התפוח?", ספר של שיחות שקיימתי עם עמוס עוז. לא התכוונו שככה יהיה, אבל אלה המילים האחרונות שלו שנדפסו בחייו.

***

הזִקנה מעסיקה אותך? המוות?

לפני כמה זמן הזמינו אותי להרצאה בכינוס של מדענים ורופאים בנושא "קץ החיים". ביקשו שאני אדבר על תקווה וייאוש, ועל התאבדות, ועל אהבה וחושך. הלוא חושבים אותי למומחה לאהבה ולמומחה לחושך ולמומחה להתאבדות. שאלתי אותם שם, וגם את עצמי שאלתי, וגם אותך אני שואל: למה אנחנו בעצם כל כך מפחדים מהמוות? אחדים קצת יותר, אחדים קצת פחות, אבל כולנו מפחדים ממנו. הלוא העולם היה קיים מיליארדי שנים לפני שנולדנו, בלעדינו, והוא יהיה קיים מיליארדי שנים אחרי שאנחנו לא נהיה, שוב בלעדינו. אנחנו מין הבהוב, הבהק חולף. אם ככה, תגידי לי, למה דווקא התהום השחורה שאחרי המוות כל כך מפחידה אותנו? מה בעצם ההבדל בין התהומות השחורות שלפני ואחרי החיים שלנו? אין לי כמובן שום תשובה על השאלה הזאת, אבל עצם השאלה עוזרת לי קצת כשאני חושב על המוות. כי הרי בעצם כבר הייתי שם בתהום השחורה של החידלון הגמור, לפני שנולדתי. מיליוני שנים הייתי שם, ולא היה לי רע. למה כל כך רע להיות שם שוב?

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ