גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

מעט מאוד טקסים וכיבודים, מעט מאוד הזדמנויות להתלבש יפה, מכירה הרפובליקה הספרותית המקומית. כאן יש רק פרס או שניים, השקה בחנות ספרים, יין זול בכוס פלסטיק. פעמיים בשנה, בחורף ובתחילת הקיץ, מתקיימים אירועים של ממש, עם טקס מתן פרס ספיר ועם פתיחת פסטיבל הסופרים במשכנות שאננים בירושלים, בהתאמה.

ב–21 בחודש יגיע תורו של פרס ספיר השנתי, שמעניק מפעל הפיס. לא שמדובר בנשף עתיר ממון, ספרות בכל זאת אינה בדיוק מגנט לאבק כוכבים, אבל הטקס, שמשודר מדי שנה בטלוויזיה, הוא היחיד שמרכז אליו את הוצאות הספרים, הסופרים, תוכנית אמנותית וקייטרינג. בהיותו גם הפרס הנדיב ביותר שניתן בישראל לסופר או סופרת — 150 אלף שקלים ותרגום הספר לערבית ולשפה נוספת — הוא גם מרכז אליו ניסיונות הימורים ומתוך בחינת רשימת המועמדים הקצרה, שאיפה לפצח משהו מטעמו של הקהל ומהנושאים המעסיקים את הסופרים. אלא שהשנה מתבלט שם אחד מהרשימה הקצרה. כלומר, לא מתבלט כלל.

לחצו על הפעמון לעדכונים בנושא:

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ