זה הרומן ששימש לי כמצפן מוסרי, זה הספר שאני רוצה להכיר לילדיי

מעטים מחוץ לעולם דובר הרוסית שמעו על אלכסנדרה ברושטיין, שספריה הגיעו למעמד פולחן בקרב יהודי ברית המועצות. הסופרת שהצליחה להתגבר על הצנזורה הסובייטית ולהעלות סוגיות מושתקות מעוררת כעת עניין מחודש

ליזה רוזובסקי
ליזה רוזובסקי
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ליזה רוזובסקי
ליזה רוזובסקי

לפני כשנה התבקשתי לכתוב כמה מלים על ספר שהשפיע עלי במיוחד. בעודי מדפדפת בקדחתנות בעיני רוחי ביצירות הגדולות שמהן התפעלתי לאורך חיי, הבנתי שלא בין דפי "מלחמה ושלום" ואף לא בתוך "האחים קרמזוב" עלי לחפש. הספר שטבוע בזיכרוני כמצפן מוסרי ופוליטי, והספר שאני רוצה להכיר לילדיי, הוא ספר סובייטי לילדים ולנוער: "הדרך הולכת הרחק". זוהי טרילוגיה אוטוביוגרפית של מחזאית הילדים היהודייה אלכסנדרה ברוּשטיין, שכמעט אינה מוכרת מחוץ למרחב דובר הרוסית. חלקו הראשון של ספרה אמנם תורגם לעברית בשנות ה–80 על ידי דוידה קרול ויצא לאור בשם "הדרך יוצאת למרחקים", אך גם בישראל הוא נותר אלמוני. בברית המועצות, שבה יצא לאור במהדורות רבות של עשרות אלפי עותקים כל אחת, הוא זכה למעמד של ספר פולחן.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ