עקוב אחר שינויים

פרנקנשטיין היה שחור? הסערה הספרותית החדשה שוב מראה עד כמה גזענית אמריקה

רשת בארנס&נובל ניסתה לצבוע בגוונים אתניים יצירות קלאסיות שנוצרו בעולם לבן למהדרין. הביקורת והזעם לא איחרו לבוא

נועה מנהיים
נועה מנהיים
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועה מנהיים
נועה מנהיים

כל מה שהייתם צריכים, באמצע המאה ה-19, כדי להפוך לאדם שחור, היה פקק שעם חרוך. זה היה החומר שבו השתמשו הבדרנים הלבנים שהשתתפו במופעי ה"מינסטרל" כדי לצבוע את פניהם. דמויות השחורים הסטריאוטיפיות במופעים הללו היו קבועות: "הדנדי", הגנדרן הצפוני, "ביג מאמא" עבת הבשר, "טאמבו ובונס", הצמד הסאטירי, "סמבו" העצלן והטיפש ו"ג'ים קרואו" המרקד והעליז. הם, לצד "הדוד הזקן", "הפרימדונה", אינדיאנים שיכורים, סינים זוללי חתולים ועוד, הציגו בפני הקהל הצחור מצחור מלודרמות וקומדיות מחיי השוליים של החברה הצבעונית, כשחיוך רחב ולבן קבוע על פניהם המושחרות. המסכה הזו לא כיסתה על הגזענות של השחקנים והקהל. היא היתה הגזענות בהתגלמותה. שלושה ממייסדיו של הקו קלוקס קלאן היו חברים בלהקה כזו לפני ואחרי שהתגייסו לצבא הקונפדרציה, ולאחר מלחמת האזרחים זכה קורפוס חוקי "נפרד אבל שווה" - ששרד, בצורה זו או אחרת, עד אמצע שנות שישים של המאה ה-20 - לשם "חוקי ג'ים קרואו". כנראה מתוך ציפייה שאזרחיה מדרגה שנייה של ארצות הברית של אמריקה ירקדו בעליזות לצלילי חליל הסגרגציה.

תגובות

משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ