שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

חיי ושקרים אחרים: במלאות שנה למותו, "גלריה שישי" חושף את הספר הלא גמור של אסי דיין

בשנותיו האחרונות החל אסי דיין לכתוב ספר, "חיי ושקרים אחרים", שאותו לא השלים. כמה עשרות העמודים שכתב בכל זאת, שחלקים מהם נחשפים כאן לראשונה במלאות שנה למותו, ממחישים את שני קצוות אישיותו, שלעוצמת כישרונה השתוו רק ממדי ההרס העצמי שלה

הארץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסי דיין, 2009צילום: תומר נויברג / ג'ינ

קבלן ההריסות של חייו / גילי איזיקוביץ

לפני כעשור פנה העורך חיים פסח לאסי דיין בהצעה שיכתוב רומן. זו היתה תחילתה של מערכת יחסים יצירתית ומתסכלת, שהובילה לכמה ניסיונות. פסח, עורך סדרת הספרים "קראתי" בהוצאת ידיעות ספרים, ביקש לפתוח הליך עבודה מסודר, שיכלול פגישות פעם בשבועיים, ביקורת ותיקונים. דיין חתם הסכם, קיבל מקדמה יפה והתחיל לכתוב את הרומן "ארץ שטות". במרכזו יואל, עורך עיתון בעל יומרות של סופר.
וכך כתב דיין: "לעורך הוא הסביר את הצעד הזה ברצון לכתוב ספר, כי כל הזמן נדמה לו שכתב ליד הספרות וליד עצמו והוא מבקש שנתיים להתארגן לפרוזה. 'אני כותב לכם חצי מקומון, עם רשעות, צהוב, קנטרני'.
'בסדר', אמר העורך ושאל את יואל איזה ספר הוא רוצה לכתוב. יואל ענה שהוא עדיין לומד את הנושא.
'איזה נושא?'
'הנושא כתיבת ספרים', צחק יואל, 'אחר כך נמצא את הנשוא'".
את הציטוט הזה, בעל המשמעות היתרה, מקריא פסח ועונג לא מוסתר נמזג בקולו.
הפרויקט ההוא לא האריך ימים, אחרי ש"הרווחים בין הפגישות גדלו יותר ויותר", אבל דיין, כך מספר פסח, התחיל לכתוב ספר אחר. "הוא כתב לי שהוא כותב את הספר 'חיי ושקרים אחרים', כלומר התחיל לכתוב ספר שני, חושפני מאוד. בכלל, הוא היה אדם שלא חשש להיחשף ולא הסתיר את הפרטיות שלו יותר מדי, בלשון המעטה".
לדבריו, "כבר בעמודים הראשונים הבנתי שזה ספר חשוב. היו לאסי מיליון בעיות אבל אין ספק שהיה לו כישרון כתיבה ואין דבר שמעניין עורך יותר מכישרון כתיבה. היה ברור שיש כאן כוח, עוצמה גדולה בכתיבה. החשיפה היא לא סנסציונית, אלא של אדם סובל, אדם שנקרע מבפנים. לא אדם שרוצה למשוך לעצמו תשומת לב, אלא מי שמתגבר על פחדיו ובשביל זה צריך הרבה מאוד כוח".
פסח מספר שיחסי העבודה שהתפוגגו קודם לכן הלכו ונרקמו שוב וכך היה במשך תקופה, עד שדיין נעלם שוב. "הוא הלך ונמוג. גם כשהיה מגיע, לעתים רחוקות יותר, הוא לא לגמרי היה עירני והיה קשה לדבר, כי אפילו הדיבור לא היה ברור. זה שיצא משהו כתוב, כמה עשרות העמודים האלה, היה בפני עצמו נס. ניסיתי לקיים רצף של דיבור בכל זאת, אבל זה לא הצליח. הוא רצה לכתוב את הספר הזה ואני חושב שהוא נתן בי אמון, אבל זה היה חזק ממנו. קרו לו אירועים בחיים, צרות, והוא לא הצליח להתקדם. הוא נתקע ובזה נגמר הדבר.
"יום אחד ישבתי בכיכר הקטנה בשדרות נורדאו וראיתי אותו מרחוק, מתנדנד מרגל לרגל. הוא גר בשדרות נורדאו וראה אותי מרחוק ובא והתיישב לידי, עישן מה שעישן ושתק. בסוף הוא שאל אותי, 'אתה עוד מחכה?' עניתי שכן, שאני מחכה שהוא ייצא מזה. הוא אמר, 'רק המוות מחכה'. הוא היה שבור. איש עם כישרון גדול מאוד שנתקע בגלל מה שקרה לו בפנים.
"הוא היה רדוף, הצל של אביו היה כמו רוח אביו של המלט. הוא לא יכול היה להתחרות באביו וילד של אבא ענק כזה לא יכול להתמודד עם החיים. כאילו הוא בוחן אותך כל הזמן. האבא היה תמיד בטקסטים, בעל־פה ובכתב, והיחס אליו היה מאוד אמביוולנטי.
"אנשים צריכים לזכור שהוא היה יוצר סרטים גדול וגם סופר שיכול היה להגיע לשיאו. זה ספר שנועד להשאיר חותם והוא היה סופר כן עד כאב, כתב על עצמו בעוצמה ולא הסתיר כלום. הוא כתב דברים שלא מאוד הצליחו, אבל זה היה נשאר. זאת היתה יצירה חשובה שנועדה להצליח. העובדה שהספר לא הושלם היא אבידה גדולה".
אסי דיין מת לפני שנה בדיוק, באחד במאי 2014.
צרור הדפים המודפסים שמסר דיין לידי פסח נשא את הכותרת "חיי ושקרים אחרים. מאת אסי דיין". עוד צוין כי זוהי טיוטה ראשונה. הוא הקדים לו מכתב ובו כתב בין השאר:
"חיים ידידי,
מזה שלושה שבועות שאני מתעורר השכם בבוקר ומתיישב מול המחשב בכדי לכתוב את השורות הבאות ב'חיי ושקרים אחרים' ו... כלום! בקושי ארבע פסקאות, וגם הן חוזרות אלי בתחושה של טלאיות ואקראיות בלתי נסבלת.
אני סבור שמשהו בי מנסה למנוע את הכתיבה הביוגרפית ויש כאן עניין של אינטגריטי, או היכולת והרצון 'לכתוב את האמת'. אולי הפחד לסכם את חיי בטרם עת, או ההרגשה שאיני מסוגל 'להיפתח' באופן הטוטאלי שבו אני נוהג לכתוב כשזה מגיע לנאראטיב בדיוני.
אני כותב לך מתוך מצוקה אמיתית, מתוך ידיעה שאיני מסוגל לספר את חיי, או חלקם, מבלי להפוך ל'קבלן ההריסות' של קשרי המשפחתיים והחברתיים, ואין דרך מטאפורית, כישרונית ככל שתהיה, שלא תהפוך, עד תום הספר, את העתיד לחזרה אל הגיהנום שממנו יצאתי, בשנה וחצי האחרונות, בשן ועין.
... צר לי שעליך 'לספוג' את האיזמים של נפשי. ועדיין, כמי שמוקיר את מעשיך ואת ידיעתך עד תום את 'הנידונים ליצירה' אני מקווה כי תסלח לי ותאמין כי, כמוך, אני חושב שהספרות האמיתית והטובה אינה תוצאה של 'לוח זמנים' ו'מקדמות על חשבון'. אני, לפחות, מעדיף את לוח זמניה של המוזה וה'מקדמות' הן מה שיצרתי עד כה כמבחן לאמינותי ומידת האחריות שאני חש מול קוראי וצופי סרטי בעבר ובעתיד".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ