שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

אהרן אפלפלד: הצעירים שמהגרים לחו"ל סובלים מבלבול נפש גדול

הוא לא אוהב שמכנים אותו "סופר שואה" אבל מודה שהיה ונשאר הילד היהודי ששרד. עם צאת ספרו ה–45, "לילות קיץ ארוכים", אהרן אפלפלד מסביר מדוע הוא סולד מהצעירים הישראלים שנוהרים לאירופה וממשיך להתפעל מיופיים של החיים בארץ

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אפלפלד. "כמו כל הספרים שלי, הספר החדש ביוגרפי במידה מסוימת וגם לא ביוגרפי"צילום: אריק סולטן

בספרו החדש של אהרן אפלפלד, מצויים הגיבורים — נווד עיוור וזקן, חייל לשעבר, המכונה סבא סרגיי, ובן חסותו, ילדון יהודי שנמסר להגנתו ונקרא כעת יאנק — במסע תמידי. הזקן והילד נודדים ונודדים. הם חולפים על פני כפר ועוד כפר, חונים תחת עצים שעלוותם הכבדה מספקת מחסה ומסתור, מדליקים מדורה ואוכלים פרוסת לחם וחתיכת גבינה שהצליחו לקנות מנדבה. סבא סרגיי בעיקר שותק. כשהוא מדבר, הוא נזכר בחייו כחייל או מדבר על אמונתו הדתית או על הדרך שבה צריך יאנק הצעיר להתכונן לעתידו. פה ושם הם נתקלים בשוחרי רע שמבקשים לפגוע בהם. פה ושם הם נתקלים בנדיבות וחסד. את אלו קשה יותר למצוא כשברקע משתוללת מלחמת העולם השנייה. אפילו שזוועותיה רק מטפטפות פה ושם אל מלחמת הקיום הקטנה של יאנק וסבא סרגיי, הקורא משלים בראשו את הפרטים שהופכים את המלחמה הגדולה לרקע ולסיבה למסע. את גורלו פוגש יאנק רק בסופו הנוגע ללב של הספר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ