פואטיקה להמונים: איך הפכו ערבי שירה לבילוי הכי סוער ויצרי?

ערבי שירה נהפכו מאירוע אליטיסטי וכבד־ראש למסיבות הכי טובות בעיר, המושכות מאות רבות של משתתפים. ממה נובעת הפריחה הזאת, והאם יש לה השפעה משמעותית על היצירה? הייתכן ששירה היא הרוקנרול החדש?

ערב "פואטרי סלאם" במועדון הבארבי בתל אביבצילום: מוטי מילרוד
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

בבר הארוך בפאב התל־אביבי לא נראה כיסא פנוי. גם פינות הישיבה בצדי המקום היו מלאות לגמרי, ועל המדרגות כבר התקבצו צעירים, כוסות בירה גדולות בידיהם. מי שהגיעו מאוחר יותר, עשרות בליינים אחרים, נאלצו להידחס פנימה, בעמידה. זה היה יום שלישי באחד השבועות האחרונים, בשעות הערב. אף שלא היום ולא השעה אינם מועד חזק במיוחד לחיי לילה, בפאב "רדיו EPGB" הסמוך לשדרות רוטשילד המתין קהל רב בדריכות. ואם עצם ההגעה ההמונית לפאב באמצע השבוע היתה הפתעה מסוימת, הרי הסיבה שלשמה הם נדחסו כך יכולה להפתיע אף יותר: כולם באו כדי לצפות ולהאזין לערב קריאת שירה במלאות 30 שנה למותה של המשוררת יונה וולך.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ