"לפעמים הבית הוא רוצח" - פרק ראשון מספרו של שמעון צימר

משפחה מתפוררת עומדת במרכז "לפעמים הבית הוא רוצח", ספרו של שמעון צמיר. אורי ונעמה מתגוררים עם בתם המתבגרת ביישוב בגליל ששריפה מתקרבת אל בית העלמין שלו. בבית העלמין קבור בנם, שנהרג או אולי התאבד במסגרת שירותו הצבאי

שריפת עצים
צילום: גיל אליהו
שמעון צימר
שמעון צימר

אש

אורי

היה קיץ מושמץ, חביב רק על המציתים, ובחוץ שוב בער ההר. גבר ואשה עמדו על גג הבית וצפו באש. אלונים ועצי זית עתיקים נלפתו בלשונות האש וקרסו לאפר. חזיר בר פרץ מתוך הסבך הבוער ושעט במורד, אל עבר מישור הבטון של בית העלמין הצבאי שבתחתית ההר, מחריד מסעודתם צמד שפני סלע, שכרסמו צמחים מערוגות הקברים. מטוס בוכנה מכריס הגיח מכיוון הים של נהריה, פער את בטנו, שפך מיליון כוסות מים ונסק. ובראש ההר, על רקע שמי גיהינום אדומים, ניצב כבאי בודד, אוחז זרנוק, מטפורה לאפסותו של האדם מול הטבע.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ