"לפעמים הבית הוא רוצח" - פרק ראשון מספרו של שמעון צימר - ספרות - הארץ

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

"לפעמים הבית הוא רוצח" - פרק ראשון מספרו של שמעון צימר

לכתבה
גיל אליהו

משפחה מתפוררת עומדת במרכז "לפעמים הבית הוא רוצח", ספרו של שמעון צמיר. אורי ונעמה מתגוררים עם בתם המתבגרת ביישוב בגליל ששריפה מתקרבת אל בית העלמין שלו. בבית העלמין קבור בנם, שנהרג או אולי התאבד במסגרת שירותו הצבאי

תגובות

אש אורי היה קיץ מושמץ, חביב רק על המציתים, ובחוץ שוב בער ההר. גבר ואשה עמדו על גג הבית וצפו באש. אלונים ועצי זית עתיקים נלפתו בלשונות האש וקרסו לאפר. חזיר בר פרץ מתוך הסבך הבוער ושעט במורד, אל עבר מישור הבטון של בית העלמין הצבאי שבתחתית ההר, מחריד מסעודתם צמד שפני סלע, שכרסמו צמחים מערוגות הקברים. מטוס בוכנה מכריס הגיח מכיוון הים של נהריה, פער את בטנו, שפך מיליון כוסות מים ונסק. ובראש ההר, על רקע שמי גיהינום אדומים, ניצב כבאי בודד, אוחז זרנוק, מטפורה לאפסותו של האדם מול הטבע. הגבר אמר: "הם שורפים לנו את כל המדינה. עוד מעט הם יגיעו לנדב." האשה שתקה ואז אמרה: "זה בטח רק כמה ילדים...

קבלו גישה מלאה לכל תכני הארץ באתר ובסמארטפון

הרשמה לניוזלטר

מחוברים לעולם התרבות, הבידור והפנאי? הירשמו כעת לעדכון היומי

ברצוני לקבל ניוזלטרים, מידע שיווקי והטבות


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות