שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

מה גורם לאילת שמיר לכתוב מנקודת מבט גברית?

גם בספרה החדש אילת שמיר נדרשת לצדדים הכי אפלים, מדכאים וטראגיים של הסכסוך הישראלי־פלסטיני. בשיחה היא מספרת מה מושך אותה לדבר מפיו של האחר, איך זה לישון באותה מיטה עם העורך שלה, מהי השפעתו של המנטור א"ב יהושע ולמה הצלחה מסחרית זניחה בעיניה

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אילת שמיר
אילת שמיר. אין לי מה להפסיד כי מעולם לא הצלחתיצילום: אבישג שאר ישוב

בתחילת הקיץ של שנת 2000, חודשיים בערך לפני פרוץ האינתיפאדה השנייה, הצטלב מבטה של אילת שמיר עם מבטו של גבר מבוגר. זה קרה בקפטריה של אוניברסיטת חיפה, שבה היתה אז שמיר דוקטורנטית לספרות. עד אז כבר הספיקה לפרסם סיפורים בבמות שונות וספר הביכורים שלה, אסופת הסיפורים "גנסין 3" (הוצאת עכשיו), יצא לאור, אבל בסתר לבה טיפחה תשוקה ספרותית נסתרת: היא רצתה לכתוב על אדם שעבר חקירת שב"כ. והנה, בקפטריה המוארת יתר על המידה, שקפה חרוך ואדי קיטור מתאבכים בה, צצה לה שעת כושר. גבר מבוגר ממנה, בעל חזות סטריאוטיפית, עמד בתור, ושמיר, אז בת 36, זינקה. "התחיל דיבור", היא מספרת. "שאלתי אותו מה הוא עושה והוא סיפר שהוא בא מג'נין ללמוד. אמרתי לו שאני רוצה לכתוב סיפור על מישהו שעבר חקירת שב"כ ואולי הוא יכול לעזור לי, להפגיש אותי עם מישהו כזה. הוא אמר לי, 'את יושבת מול אדם כזה'".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ