שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בגופות אני מבינה: הציירת שעברה מאמנות עירום פרובוקטיבית לכתיבת סיפורים מהמכון הפתולוגי

את ההשראה לספרה החדש, "ממלאת מקום", קיבלה רינת שניידובר מעבודתה במכון לרפואה משפטית, ובמרכז הרומן התאהבות של הגיבורה באשה מתה הדומה לה. למה מאסה הסופרת בקריירה כאמנית ומדוע יצרה תערוכה על מבקרת האמנות גליה יהב?

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
רינת שניידובר. "קירבה למוות יכולה לעשות תיאבון. יחד עם הכאב והבלבול בא הצורך לשתות ולאכול מלא"
רינת שניידובר. "קירבה למוות יכולה לעשות תיאבון. יחד עם הכאב והבלבול בא הצורך לשתות ולאכול מלא"צילום: מוטי מילרוד

לפני כארבע שנים צעדה לראשונה רינת שניידובר בשערי המכון לרפואה משפטית. היא הגיעה עקרונית לראיון עבודה, אבל לרגע לא התכוונה להתקבל. אלו היו ימים של שפל כלכלי עבורה: הקריירה שלה כאמנית לא פירנסה אותה, את הספרות החליטה לזנוח בכעס אחרי שלא מצאה מו"ל לספר השני שכתבה, והיא הרגישה שכנראה תשתעמם למוות אם תמשיך לצלם לפרנסתה כריות פרחוניות עבור מעצבי פנים. אלא שהמרחק בין צורך כלכלי ובין עבודה מסודרת, עם שעון נוכחות ושעות קבועות, ועוד במכון הפתולוגי, נראה לה בלתי ניתן לגישור. היא הגיעה, היא מספרת, כי היתה סקרנית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ