בגופות אני מבינה: הציירת שעברה מאמנות עירום פרובוקטיבית לכתיבת סיפורים מהמכון הפתולוגי

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
רינת שניידובר. "קירבה למוות יכולה לעשות תיאבון. יחד עם הכאב והבלבול בא הצורך לשתות ולאכול מלא"
רינת שניידובר. "קירבה למוות יכולה לעשות תיאבון. יחד עם הכאב והבלבול בא הצורך לשתות ולאכול מלא"צילום: מוטי מילרוד
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

לפני כארבע שנים צעדה לראשונה רינת שניידובר בשערי המכון לרפואה משפטית. היא הגיעה עקרונית לראיון עבודה, אבל לרגע לא התכוונה להתקבל. אלו היו ימים של שפל כלכלי עבורה: הקריירה שלה כאמנית לא פירנסה אותה, את הספרות החליטה לזנוח בכעס אחרי שלא מצאה מו"ל לספר השני שכתבה, והיא הרגישה שכנראה תשתעמם למוות אם תמשיך לצלם לפרנסתה כריות פרחוניות עבור מעצבי פנים. אלא שהמרחק בין צורך כלכלי ובין עבודה מסודרת, עם שעון נוכחות ושעות קבועות, ועוד במכון הפתולוגי, נראה לה בלתי ניתן לגישור. היא הגיעה, היא מספרת, כי היתה סקרנית.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ