האם ז'אנר האוטופיקשן הפורח הוא בסך הכל ספרות של נרקיסיסטים?

בשנים האחרונות יותר ויותר ספרים, מקוריים ומתורגמים, מתבססים על סיפורי חיים שהיו במציאות. גם שם כבר ניתן לגל הגואה הזה: אוטופיקשן, כלומר בדיה המבוססת על ביוגרפיה. אבל האם זו בכלל תופעה חדשה? למה היא בולטת כל כך דווקא עכשיו? ואיך היא קשורה להתפתחות הטכנולוגית המואצת?

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
איור: איתי בקין
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איור:איתי בקין
איור: איתי בקין

לפני שלוש שנים בערך מצא את עצמו הסופר בבעיה. שנה תמימה עבד בשקידה על ספר חדש. הוא כבר כתב 200 עמודים, עמוד שדרה לרומן בגוף שלישי, אבל הכתיבה היתה רחוקה מלהסב לו את חדוות היצירה המוּכרת. בכל פעם שניגש אל הטקסט השתעמם. בפועל, הוא משחזר, סבל ממחסום כתיבה. "לא הצלחתי להיות שם בזמן הכתיבה, זה לא עורר אותי מספיק ואיבדתי עניין. בשביל לחזור לעניינים, התחלתי לשחק משחק עם עצמי. בשלב הראשון אמרתי לעצמי שזה לא יתפרסם ואז לקחתי שאלות ששואלים אותי בראיונות ובמפגשים והתחלתי לענות את התשובות שאף פעם לא היה לי אומץ, בגוף ראשון. אף פעם לא כתבתי ככה. היתה לי תחושה חזקה של סיכון, דחף חזק לטקסט, זה היה משהו מתפרץ. הכנות היתה חדשה לי וזה שימח אותי, שמחת כתיבה, גם אם נגעתי בדברים עצובים. היה משהו משחרר גם בהחלטה לא לפרסם את זה. ואז, אחרי שלושה־ארבעה חודשים שאני אמור לכתוב את הספר ההוא אבל כל יום אומר לעצמי שרק עוד שאלה אחת, עצרתי והסתכלתי וקלטתי שזה ספר ושהוא מורכב מהשאלות והתשובות שלי".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ