מכובד? אני? אפילו אתגר קרת הופתע מזכייתו בפרס ספיר

"אני לא מבין בממסד", מודה קרת לאחר קבלת הפרס היוקרתי השבוע. בנעלי בית משובצות הוא מסביר מדוע כתיבה היא מקור לתקווה, למרות העצב הנוכח בספריו, ולמה עדיף להשאיר ילדים בהשגחת עמוס עוז ולא, חלילה, אצל יצחק בשביס זינגר

אתגר קרת יושב על מדרכה
אתגר קרת, השבוע. "ברמה האישית הרגשתי תמיד שמפרגנים לי"צילום: מגד גוזני
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

כמה דקות לפני הלוויית אביו נקרא אתגר קרת לחדר צדדי בבית העלמין. על פי הנהלים, היה עליו לזהות את הגופה המכוסה בסדין, אלא שעובד חברה קדישא שהביאו למקום גילה כי עובד שני, שאמור היה נוכח במקום — הסתלק. קרת נשאר שתי דקות לבדו בחדר, וכפי שקורה לו לפעמים, במיוחד במצבי דחק רגשיים, סחף אותו חזיון מדומיין, הזיה מוחשית מאוד.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ