"המחשבה על אלוהים שדואג לנו היא מחלה מדבקת"

מדוע הפרדת הדת מהמדינה תשרת את היהדות, האם ישראל מתכופפת בפני המתנחלים ומה מעמדו של האדם מול האל? שיחה עם בני הזוג אסא ונעמי כשר על הגותו של ישעיהו ליבוביץ, שגם 25 שנה לאחר מותו מצליח לסקרן, לערער ולהכעיס. "הוא כמו חידה שלא מרפה ממך"

שני ליטמן
שני ליטמן
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אסא ונעמי כשר. שניהם בחרו לכתוב על הגותו של ליבוביץ, כל אחד מזווית שונה
אסא ונעמי כשר. שניהם בחרו לכתוב על הגותו של ליבוביץ, כל אחד מזווית שונהצילום: מגד גוזני

אסא כשר זוכר היטב את הפעם הראשונה שבה נכנס לשיעור של פרופ' ישעיהו ליבוביץ. זה היה בסוף שנות ה–50, בקמפוס האוניברסיטה העברית שבגבעת רם. כשר היה אז סטודנט צעיר למתמטיקה, שהחל בלימודיו לפני שירותו הצבאי. "הייתי אדם סקרן מאוד, וממש במבנה של המכון למתמטיקה בגבעת רם ראיתי שצפויות להתקיים הרצאות בקורס של ליבוביץ על פילוסופיה של המדע. אני זוכר את הכניסה הראשונה שלו לשיעור הראשון בקורס הזה. הוא הגיע בזמן, הוריד את הקסקט האפור שלו וזרק אותו לכיוון אדן החלון, מרחק של חמישה מטר, אולי יותר. זה ממש הדהים אותי. בשיעור הראשון של הקורס הוא אמר 'בקורס הזה אוכיח שלמדע אין תוכן פילוסופי, אין הנחות פילוסופיות ואין מסקנות פילוסופיות'. שמעתי הרבה מאוד הרצאות של מרצים טובים נהדרים, אבל אף פעם זה לא היה כל כך חד וברור ומסקרן ומרתק. התחלתי לקרוא את כל מה שהוא כתב ומצאתי בזה טעם רב. נעשיתי מעין תלמיד שלו, בתחומים של התפיסה הדתית".

תגובות