הסופרת והשחקנית אדוה בולה: "הדרך הכי טובה לכתוב היא כאילו זה לא ייקרא"

שש נובלות שכתיבתן נפשית ומדממת ובה בעת תרפויטית, מרכיבות את "בריכה עירונית", ספרה השני של השחקנית אדוה בולה. בראיון היא מסבירה למה טועים האומרים שהיא כותבת עצוב ומדוע עידנה את תיאורי העירום במלתחות

גילי איזיקוביץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אדוה בולה. "היום אני פחות השחקנית שהוציאה ספר, אני סופרת שיוצא לה עוד ספר" צילום: מגד גוזני/צולם במלון סטאי
גילי איזיקוביץ

בשנים האחרונות שקעה מדי פעם אדוה בולה בכתיבת שואו תיאטרוני. ערב מחווה חגיגי, קוראים לזה. הדמויות שבמרכזה של המחווה השתנו, פעם היה זה המלחין יוחנן זראי, פעם המחזאי ברטולט ברכט, אבל הפורמט היה דומה. ערב מיוחד בתיאטרון המוקדש לאישיות בולטת, משהו מן העבר הרחוק ומשהו מהעבר הרחוק יותר, אנקדוטה משעשעת ממנה אפשר ללמוד על האישיות הכבירה, קטע מומחז וקטע מושר, פה ושם משתתף עדכני וצעיר. בולה תיחקרה ונכנסה לעובי הקורה, ראיינה והתפייטה, אבל גם הבחינה שיותר מאשר בכוכב הערב היא מתעניינת במי שעומדים בצלו. איכשהו, החיים של מי שחולקים בית עם אותו אגו מזדהר, נראו לה מעניינים יותר.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ