שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל

בדרך לפירוק השכול הישראלי התפרקה לאיריס לעאל המשפחה

כשלעאל ניסתה לאתגר את קרובי משפחתה שבנם נהרג ב"צוק איתן" עם שיח אחר על שכול, הדבר הוביל להתרחקות ולנתק. בשיחה עמה מסבירה הסופרת והפובליציסטית איך מתגברים על ה"מה יגידו" הישראלי, מצביעה על כשלי השמאל, וחושפת מדוע רונית מטלון היתה הצ'ילבה המושלמת שלה

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
איריס לעאל
איריס לעאל. יש משהו מאוד אכזרי בספרותצילום: גולי כהן
ניב הדס
ניב הדס

לא לקח זמן רב עד שהדיון בסדרה "הנערים" של חגי לוי, יוסף סידר ותאופיק אבו ואיל הפך מטלוויזיוני־אמנותי לפוליטי־ייצרי והחזיר את הציבור הישראלי לטראומה של קיץ 2014. האירועים המתוארים בסדרה, חטיפתם ורציחתם של גיל־עד מיכאל שַׁעֶר, יעקב נפתלי פרנקל ואיל יפרח ופיגוע הנקמה היהודי שבעקבותיו נרצח הנער מוחמד אבו חדיר היו רק ספתח לנהרות הדם שזרמו באותם חודשיים ארורים. "לא העזנו לדעת" (הוצאת עם עובד), ספרה השישי של איריס לעאל, הוא יצירה נוספת שנדרשת לאותו קיץ מר ונמהר. במידה רבה אפשר לומר שהוא ההמשך הבלתי נמנע של "הנערים". וגם בו נפרשת דואליות אינסופית. לעאל עצמה מתייחסת בספרה לקיץ ההוא כמו לתוכנית ריאליטי אחת ארוכה. "מהבחינה הזאת הפך אותנו אסוננו לחלק מהריאליטי־טרגדיה, הז'אנר המשודר הכי פופולרי עוד מימי חטיפתם של שלושת תלמידי הישיבה והמבצע להשבתם", היא כותבת (עמ' 71). "אמנם שמו, 'שובו בנים', לא השאיר מקום לספק והוא שנתן כותרת לכל השידורים, עד שהתחלף בשם החדש, 'מבצע צוק איתן', ובכל זאת נשמרו רציפות עלילתית איתנה ודבקות בכל כללי הז'אנר עד לאות הקטנה ביותר".

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ