מישל קישקה מאמין שקריקטורה היא ליצן החצר של העיתונות

ברומן הגרפי החדש שלו, "פלאפל עם חריף", מספר אמן הקומיקס על עלייתו לארץ והפיכתו לישראלי. בראיון הוא מספר מדוע סירב להצעה מגלעד ארדן, למה חשוב לו שיידעו שהוא ציוני ומדוע אסור לצנזר קריקטורות פוליטיות

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
מתוך ספרו החדש של מישל קישקה, "פלאפל
עם חריף". ההיסטוריה הפרטית מתערבבת עם
הציבורית
איור עצמי של מישל קישקה, ברקע על הקיר עטיפת ספרו החדש "פלאפל עם חריף". ההיסטוריה הפרטית מתערבבת עם הציבוריתצילום: איור: מישל קישקה
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

לא מזמן דחה המאייר מישל קישקה הצעה מקצועית משתלמת. יוזמת ההתנגדות לתנועת החרם התרבותי על ישראל שקמה ביוזמת השר גלעד ארדן ובחסות המשרד לנושאים אסטרטגיים, ביקשה לרכוש ממנו קריקטורה. קישקה לא חשב יותר מדי לפני שאמר לא. "סירבתי. אני יודע שקולגות שלי עשו את זה", הוא אומר. "זה מפתה כי אנחנו מנסים להתפרנס כשעיתונים נסגרים ותקציבים מקוצצים, ואתה מוצא את עצמך רץ אחרי הזנב של עצמך אחרי שנים שאתה במקצוע. אבל אני רוצה לשמור על העצמאות שלי ואני לא תומך באופן שבו נלחמים בבי־די־אס. המדיניות של הממשלות של ביבי מביאה על עצמה חלק מהמחאה, את השנאה כלפי ישראל, אבל אם שומעים את הנאומים שלו, מצבנו לא היה טוב יותר. היוהרה הישראלית, זה שכל כך הרבה יהודים פה חושבים שאנחנו עם סגולה ואור לגויים וגזע מיוחד, צריך להפסיק עם הבולשיט הזה. אני כאן בגלל הרצל, לא בגלל אלוהים".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ