לא פשעים מחרידים, לא מעשי גבורה: אריקה מאן מספרת על החיים בגרמניה הנאצית

בתו של זוכה הנובל תומאס מאן נמלטה מגרמניה בעקבות עליית הנאצים. עם פרוץ המלחמה כתבה את "האורות כבים" — אוסף סיפורים על שגרת החיים הבלתי אפשרית בתקופה ההיא. קורות חייה כאייקון קווירי וכהרפתקנית חובקת עולם מרתקים לא פחות מספרה, היוצא עתה בעברית

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
אריקה מאן. פרסונה נודעת עוד בימי חייה
אריקה מאן. פרסונה נודעת עוד בימי חייהצילום: World Telegram staff photographe
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

הנס גוטפריד אברהרדט, סופר ועורך מדור הספרות בעיתון הבוקר החשוב בעיירה, הוא חבר מוערך בקהילה ובמפלגה. מאז ומעולם סלד מיהודים, והמפלגה הנאצית תיגמלה אותו כהלכה על עמדותיו הנכונות, במשרה רמה ובשכר נאה. אלא שאט־אט סוגרת עליו המציאות. מביתו שבפאתי העיירה, המשקיף ליער נפלא, רואים את צריפי העץ של מחנה הריכוז. האלימות שמפגינים השומרים כלפי האסירים, עובדי הכפייה, מפריעה לו. הוא אינו מצליח להשתלט על הדחף לסמן בעט אדום את 33 שגיאות התחביר שבנאומו של הפיהרר, שאותו נדרש לפרסם במדורו, ואחרי שש שנים שבהן כיוון תמיד לעמדות המפלגה - הוא פוטר משום שכתב על נושא שלא הלם את שינוי העמדה של השלטון, שעליו לא ידע. אחרי הערה לא זהירה לחבר, הוא נעצר לשבועות ארוכים. כשהשתחרר, החל לפעול במהירות לעזיבת גרמניה עם אשתו וילדיו. לבסוף נמלט, אך לא לפני מסע תלאות בירוקרטי מפרך שבמהלכו נושל מכל נכסיו, נסחט על ידי כל בעל עמדה ונדרש שוב ושוב להמציא עוד קבלה ועוד מסמך.