עורכת המקור של ההוצאה הגדולה בארץ מסבירה איך סיפורים משנים את האנושות

נועה מנהיים גילתה וערכה סופרים מהשורה הראשונה, אבל לא פיתחה שום אמביציות משלה לכתיבת פרוזה. אותה מעניין יותר לאתר את העלילות המרתקות של ציוויליזציות ועידנים, ולראות איך שינו את האנושות. בראיון עם צאת ספרה "הרשת התרבותית" היא מספרת על מכשפות שעברו מסלול מכשולים, על הילדות הפרטית שנראית כמו אגדה ועל בגרות בזירה ברנז'אית קשוחה

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
נועה מנהיים
נועה מנהיים. בשבילה אוקיינוס הידע הוא גוף מוחשיצילום: מאיר כהן
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

בוקר בוקר, כשהיתה נועה מנהיים הילדה הולכת לבית הספר, כללה דרכה אל הכיתה מסלול לא רגיל. משפחתה התגוררה אז ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים, והמדרגות היורדות מביתם ניצבו בקו ישר אל הכותל. אחר כך היתה עוברת בחורבות האימפריה הרומית, מדלגת בסמוך לקארדו, חולפת על פני שרידי בית המקדש השני, והלאה משם, לבית הספר "בעל השם הדיקנסיאני 'בתי מחסה'". בהפסקות בבית הספר היו שבע הבנות שלמדו בכיתתה משחקות בין חורבות תרבויות קדומות, וכשבגרה וחיפשה תעסוקה לשעות אחר הצהריים, השתתפה באופן קבוע במפגשי מבוכים ודרקונים שהתקיימו לא רחוק משם, בעיר דוד. עוד קודם לכן, כשפיתחה תיאבון לקריאה וטעם לפנטזיה, להיסטוריה חלופית ולמדע בדיוני, נראו לה ההתרחשויות המתוארות בספרים סבירות למדי. בדמיונה, שהורגל לקירות בתים בעובי מטר ולאבנים שהוחלקו וסותתו מאלפי שנים של שימוש רציף, התרחשו העלילות לא אי שם, בארץ רחוקה רחוקה, אלא ממש כאן, מעבר לפינה.

תגובות