כשמעמד הכותבים בישראל בשפל חסר תקדים, מדוע אין לאגודת הסופרים מה להציע להם?

אגודת הסופרים העבריים היתה גוף מפואר בימיה הגדולים, ארגון מפולג ומוכה נטישה וחובות בימיה החשוכים ועכשיו היא הולכת ומתייצבת כלכלית (במחיר מכירת הבניין שבו היא שוכנת). אבל האם ערבי שירה ואירוח משלחות הם אכן הדרך היחידה בפני הגוף הזה כדי לחזור ולהיות רלוונטי? ומה מונע ממנו לנהוג כאיגוד מקצועי בעידן שבו מעמד הכותבים נמוך מאי פעם?

גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
בית הסופר תל אביב
חזית בית הסופר בתל אביב. רוב הסופרים והמשוררים לא משתייכים לאגודהצילום: דור קדמי

בשבוע שעבר נחתה בישראל משלחת מיוחדת. חבריה, שהמריאו מקטמנדו, הם אנשי אגודת הסופרים הנפאלית. לארץ הם הגיעו ביוזמתם, ספק אם משרד החוץ ומשרד התרבות, המשותקים כמעט בהעדר ממשלה ותקציב, ידעו בכלל על בוא המשלחת. מי שפגשו אותם ואירחו אותם כאן היו חברי ההנהלה של אגודת הסופרים העבריים. תרומה מיוחדת גויסה למימון הביקור הזה, ששיאו נועד להיות חתימה על הסכם פרסום אנתולוגיות הדדי – אם יימצא מימון, כפי שהוסיפה המארחים הישראלים בכוכבית – וסיור בים המלח. ככה זה כנראה כשאת הביקור מתכננים בעלי ראש פיוטי: הסמליות שבהבאתם של מי שחיים במקום הגבוה בעולם אל האתר הנמוך ביותר בעולם אינה חומקת לרגע.

תגובות