מונולוג אניגמטי ומתעתע מאת חבצלת לואיס חן, גיבורה שקברה סוד

על פניו אין מרחק גדול יותר בין הקהילה החרדית המסוגרת שבה גדלה חבצלת לואיס חן לבין גיבורת ספר הביכורים שלה, אך טראומה מודחקת מהילדות קושרת ביניהן. "בעולם שבו חיינו, חונכנו שהכל טוב", היא אומרת עם צאת "אנה את בסדר?"

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
חבצלת לואיס חן. "רוע יכול לחלחל בין סדקים""
חבצלת לואיס חן. "רוע יכול לחלחל בין סדקים"צילום: אבישג שאר-ישוב
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

לילה לילה, כשהיתה ילדה קטנה, היתה חבצלת לואיס חן מתפללת לאלוהים. בבכי חנוק היתה מבקשת ממנו שיחליף את שמה, אם אפשר לשם כמו של כל שאר הבנות שגדלו לידה: חני, רחלי, חיה מושקה. רק שיהיה שם נפוץ בחסידות חב"ד, שאליה השתייכה משפחתה. לא במקרה קראו לה הוריה בשם כל כך לא חרדי. משפחת לואיס היתה חלק מהקהילה החב"דניקית בירושלים, אבל לא תמיד בהתמסרות המוחלטת שאפיינה את כל האחרים. בביתם, שבו גדלו שישה ילדים שנולדו בהפרש של שנה זה מזה, ניגנו תמיד מוזיקה ועסקו באמנות, ובחדרי חדרים התעלמו לפעמים מטקסים והלכות שהיו נוקשות מדי. היה מקום, כך אפשר להבין מבין השורות, גם כדי להכיל את מי שבמשך שנים היתה מוזרה ואחרת, ילדה ונערה שמרוב שיתוק אינה מצליחה להשיב לשאלה התמימה "מה שלומך?"