עם שני פרסים חשובים בתוך שנה, המשורר אלי אליהו נכנס לקאנון הספרות העברית

אלי אליהו קיבל עתה שני פרסים חשובים המסמנים את כניסתו אל קאנון הספרות העברית. בראיון חגיגי לרגל המעמד הוא מסביר מדוע שירה פוליטית היא עניין מסוכן כיום, כיצד מות אביו השפיע על יצירתו, איך כמעט קיפח את חייו בשירותו הצבאי ומה הוא חושב על כך שמרבים לקרוא את שיריו בלוויות

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
אלי אליהו. עם הזמן השירה מנקה מעצמה כל מיני הגנות
אלי אליהו. עם הזמן השירה מנקה מעצמה כל מיני הגנותצילום: אריק סולטן
ג'וליה פרמנטו-צייזלר
ג'וליה פרמנטו-צייזלר

אחר הצהריים ביום חמישי אחד הגעתי לדירתו היפה ורחבת הידיים של המשורר אלי אליהו בגבעתיים. צמרות עצים מהפארק הסמוך שהתנודדו ברוח נראו דרך החלונות הגדולים. ולצד העלים הנעים, קולות בלתי פוסקים של ילדים משחקים. דימיינתי אותו כך, המשורר המסוגר בדירתו, הקשור למלותיו כמו הורה מסור, כותב את השירים שבספרו האחרון, ״איגרת אל הילדים״. והם למטה, ילדים דימיוניים המשחקים משחקים אינסופיים במרחבים זרים. לא יודעים עדיין על ימי השקר ולילות הכזב הרבים שהחיים צופנים להם. אולי היה לי נדמה, אבל קולותיהם המתקתקים והרחוקים של הילדים המשיכו לצלצל באוזנינו גם במשך שעות הערב המאוחרות.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ