השחקן ברוך דרור חושף איך טראומת המלחמה חירבה את חייו

את ספר הביכורים המטלטל שלו, "הלילה בגרנדה", כתב ברוך דרור מן השוחות: הן של לחימה והן של התמודדות עם מחלת נפש. מי שהיה אחד משחקני התיאטרון והטלוויזיה הבולטים בשנות ה–90, מכוכבי "רמת אביב ג'", מסביר בראיון עמו למה מאניה מפחידה אותו יותר מדיכאון, כיצד השפיעו עליו המראות והמעשים שאליהם נחשף בלבנון ואיך מתנהלת משפחה בצִלם של התקפים פסיכוטיים

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
ברוך דרור
ברוך דרור. זה חיכה לי מעבר לפינהצילום: איליה מלניקוב
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

בשיאו של התקף פסיכוטי, תוך כדי צפייה עם בתו בסרט ילדים, מקבל גיבור הספר "הלילה בגרנדה" שדר מוצפן. עוד לפני כן נדמה שמשהו השתבש באופן עמוק – לילות רצופים ללא שינה, הזיות, בלבול – אבל הצפייה בסרט מביאה איתה סוף סוף מסקנות אופרטיביות. הוא, כך הוא מבין פתאום, אינו בן אנוש כלל כי אם חייזר שנשכח בכדור הארץ. שנות הסבל שעבר יסתיימו כעת וכל שעליו לעשות הוא להגיע אל חללית האם הממתינה לו. שער המעבר הוא פסל כדור פורח בגינת המשחקים השכונתית, המיועדת לפעוטות. בשיא ההתקף, לעיניהם החרדות של ההורים בגינה, הוא מגיע פרוע ועירום, צורח בקול "אין כמו בבית", הסיסמה שתכשיר את דרכו אל החללית, וממתין לקרן הלייזר שתישא אותו משם.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ