״לעמוס עוז היה חור אפל שאי אפשר היה למלא״

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
נורית גרץ. יש לי ארבעה עמוסים
נורית גרץ. יש לי ארבעה עמוסיםצילום: חנן אסור; איפור: ענת נוימן
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

התאונה, תאונת הדרכים, קרתה בסוף קיץ 1976. עמוס עוז בן ה-37 נהג ברכב עם שתי בנותיו כשהיא אירעה. פניה, הבכורה, יצאה ללא פגע. גליה נפצעה קל. עוז חטף קשה. בבית החולים שערי צדק, שאליו פונה, הספיקה ידידתו נורית גרץ לראות אותו רגע לפני שהובל, מעולף למחצה, לחדר הניתוח. חמישה חודשים היה מאושפז בטיפול נמרץ, בורג חיבר את ראשו לקיר ורגליו היו נתונות בסד. החברים והמשפחה החליפו משמרות ליד מיטתו, קוראים באוזניו עיתונים וספרים עד שהתאושש. אבל בזיכרונה של גרץ רשומים לא רק האומללות הפיזית, אלא גם מה שנלווה לייסורי ההחלמה וכמו פרץ ממנו באין שליטה אז.

תגובות

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ