הסופר דומניקו סטרנונה: "כבר 20 שנה מאשימים אותי שאני מישהי אחרת"

הזוגיות בספריו של דומניקו סטרנונה, מהסופרים הבולטים באיטליה, היא זירת קרב ("אני מוכרח להגיד דברים כמו שהם, גם אם זה מסבך אותי עם אשתי"). עם השתתפותו בפסטיבל הסופרים בירושלים וצאת התרגום לעברית של ספרו "שבועת אמונים", הוא מדבר על הקשר בין הפשיזם ליצירתו, ולמה אינו מתרגש מהשאלה אם הוא בעצם אלנה פרנטה

שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
שתפו כתבה במיילשתפו כתבה במייל
מעבר לטוקבקים
הסופר דומניקו סטרנונה
הסופר דומניקו סטרנונהצילום: Leonardo Cendamo / Hulton Archiv
גילי איזיקוביץ
גילי איזיקוביץ

בשנות ה–80 היה דומניקו סטרנונה מורה צעיר בחטיבת ביניים. הוא היה קרוב לתלמידיו: לימד אותם שפה — איטלקית במקרה של סטרנונה ותלמידיו — וגם יוונית, לטינית, גיאוגרפיה והיסטוריה. מפני שטביעת עין של סופר היא כמעט תכונה מולדת, פקח עין והבחין בכל ניואנס בהם, לא פחות מהקשב שהקשיבו הם לו. אחר כך היה למורה בתיכון, תיכון מקצועי, ומה שכבר ידע על תלמידים, ככלל אצבע אנושי, התגשם אל מול עיניו שוב ושוב. חוויותיו כמורה התבטאו בספר הראשון שפרסם ב–1987, אוסף טורים ורשימות על בית הספר (שנקרא אקס קתדרה), אבל היה להן אפקט מהותי אפילו יותר. הן הסבו את תשומת לבו לזירה בה הכל קורה.