ניל גיימן: "יש כאן דור שמאתגר את התפיסה שקיים רק סוג אחד של ספרות רצינית"

את טיוטת "בשורות טובות" כתב ניל גיימן עם טרי פראצ'ט המנוח בתשעה שבועות של שיגעון. "כמו לצייר תקרה עם מיכלאנג'לו", מתאר סופר הפנטזיה המעוטר את שיתוף הפעולה. עם צאת תרגום חדש לעברית הוא נזכר מדוע קיווה למקלט בביתו של סלמן רושדי ומגלה ממי הוא מרשה לעצמו לגנוב רעיונות

שתפו בפייסבוק
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
ניל גיימן
מאשה צור גלוזמן
מאשה צור-גלוזמן

"כאשר 'בשורות טובות' יצא לאור ב–1989, אני וטרי — שאז עדיין לא היה סר טרי פראצ'ט המהולל, אלא פשוט החבר שלי טרי — חלקנו חדר מלון בכנס הפנטזיה העולמי בסיאטל כדי לחסוך כסף", מספר הסופר הבריטי ניל גיימן מביתו שבלונדון בראיון סקייפ. "טרי היה הולך לישון בערך ב–23:00 בלילה, ואני הייתי נשאר בבר לשתות ולדבר עם אנשים עד 1:00–2:00 בלילה, עד שהייתי קורס למיטה. הייתי נכנס לחדר בחושך, את יודעת, כמו שאנשים עושים כשמישהו אחר ישן, על קצות האצבעות. ובדיוק בשנייה שהזדחלתי למיטה, הייתי שומע קול רועם שאומר 'אני לא יודע איך אתה קורא לשעה הזאת בלילה, אבל הדאגת אותי ואת אמא שלך עד מוות!' ככה שטרי היה ער, ואני הייתי ער, ופשוט היינו שוכבים שם, מדברים על העלילה של 'בשורות טובות 2'".

הזינו שם שיוצג באתר
משלוח תגובה מהווה הסכמה לתנאי השימוש של אתר הארץ