הנפש החצויה של אניטה שפירא

כלת פרס ישראל אניטה שפירא נולדה אל תוך מלחמת העולם השנייה, איבדה את הוריה ונדדה עם משפחתה המאמצת לפלשתינה. בספרה החדש היא מחטטת בפצעים של תנועת ביל"ו, תוך הבעת אמפתיה לקשיים ולכישלונות. סיפור חייה "לא שייך לספר", היא מתעקשת בראיון, אך רק מי שחוותה טראומה של הגירה יכולה להבין יפה כל כך את ייסורי הדמויות שנהפכו למיתוס ציוני

שתפו כתבה במיילשליחת הכתבה באימייל
מעבר לטוקבקיםכתוב תגובה
הדפיסו כתבה
פרופ' אניטה שפירא
אניטה שפירא. "נמשכתי אל הרקע, אל התקופה" צילום: מגד גוזני
אריאנה מלמד
אריאנה מלמד

כשהוחלט לקרוא לספרה החדש "צומת ביל"ו", ההיסטוריונית אניטה שפירא בוודאי היתה מודעת לאירוניה. רוב־רובם של האנשים שיתחילו לקרוא בו מזהים את צומת ביל"ו כמרכז קניות ענק בואכה רחובות. גם שמותיהם של גיבורי הספר היפהפה הזה מעלים אצל רוב בוגרי מערכת החינוך את הפיהוק השמור ללימוד הבגרות בתולדות עם ישראל: ד"ר חיים חיסין (רחוב תל־אביבי), סבה של נעמי פולני; יעקב צ'רטוק, לימים שרתוק (אביו של ראש הממשלה השני משה שרת); זאב דובנוב (אחיו של ההיסטוריון שמעון דובנוב). שמענו עליהם פעם, לפני בחינת הבגרות. סיפרו לנו שהיו עמודי התווך של תנועה רעיונית מפעימה, הביל"ויים, ראשוני המתיישבים החדשים במה שתהיה לימים מדינה מופלאה ורווית קניונים.