בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ברטולט ברכט היה שם קודם

כבר בשנות ה-20 נשמע קולו הנוקב נגד עוולות הקפיטליזם ובעד החלשים. גיליון חדש ומקיף של כתב העת "מטעם" מוקדש למשורר ולמחזאי, שרוחו מנשבת גם במחאה החברתית

46תגובות

"ייתכן שבארצנו לא הכל הולך, כמו שאמור היה ללכת./ אבל איש אינו יכול לפקפק בכך שהתעמולה טובה./ אפילו הגוועים ברעב חייבים להודות/ ששר התזונה מיטיב לדבר" (ברטולט ברכט, מתוך "חשיבות התעמולה")

 

גיליון "מטעם" ה-27 בעריכת יצחק לאור, הרואה אור בימים אלה, הוא גיליון נושא המוקדש לברטולט ברכט (1898-1956). מדובר בעבודה אוצרותית רבת היקף וחשיבות. 246 עמודים מכיל הגיליון - מתנת חג משמעותית בימים שבהם הקריאה לצדק חברתי נשמעת מכל עבר, אבל לעתים נדמה שאין לה היסטוריה והתודעה שלה מצומצמת. גיליון "מטעם" החדש מרחיב את התודעה: בין שירים, קטעים ממחזות ומסות של ברכט ישנם גם טקסטים של רולאן בארת, לואי אלתוסר, פרדריק ג'יימסון וחנה ארנדט.

כאשר לאור נשאל למה ברכט ולמה עכשיו הוא אומר: "עיצבנה אותי במשך 20 השנים האחרונות ההתרגשות המקומית מהקפיטליזם ה'חדש'. לקח לשרידי היאפים שני עשורים כדי להבין שהחזירות הורגת גם אותם. עכשיו, שהאופנה לשנוא את הקפיטליזם מביאה למאהל אפילו טייסי אל-על, הגיע הזמן לגעת בממד התרבותי של ההתנגדות, כלומר מקורפוס יצירה שכל כולו חדור בהתנגדות: בשירה, בפרוזה ובמחזאות. כלומר, זהו ברכט, רבותי. החלטתם לעשות מהפכה, תקראו".

לדברי לאור, הכותב גם ביקורות ומאמרים ב"הארץ", הגיליון מתמקד בשירה הפוליטית ובתרגומה כדי ליצור משקל נגד לטענה המנומקת של חנה ארנדט. "היא חושבת שהשירה הזאת, מהשנים הראשונות לגלותו של ברכט, איננה טובה", הוא מסביר. "ובכן, הבאנו את המסה וגם הבאנו את התרגומים, מעשה ידיה של ליאורה בינג-היידקר, מתרגמת חשובה ביותר מגרמנית". כל הציטוטים המובאים בכתבה זו הם פרי עמלה של בינג-היידקר.

איך נבחרו הטקסטים?

"במקרה של הספר הזה אספתי (אני מתכוון לאותם 150 עמודים על אודות ברכט) את מה שאהבתי עם השנים, שבהן קראתי על ברכט. לא הכל. צריך היה לוותר. העדפתי את ההגותי על פני האקדמי (כלומר על פני ניתוח ספרותי של שירים או מחזות). אבל אני חייב לציין, בקשר לספר הזה, את שותפותי במערכת - פרופ' דפנה כרמלי, שמציעה לי תמיד קריאה מצד ‘השכל הישר', ועוד יותר מכך את קרן דותן, שהיתה לה יד וחצי בפסילה של חומר ובהעדפה של חומר חדשני. כאשר נחשוב על ‘יורשת' בעריכה, אני הייתי מציע את התפקיד הזה לדותן. גם הגילוי המאומץ של משוררים חדשים הוא עבודה של שותפה לעריכה, סיגל פרלמן. אני משני".

על עטיפת הגיליון מובאת עבודה של האמנית הגרמנייה פראנקה ברתולומיי. "הבעיה עם שער לספר ברכט הוא שהכרנו כבר את התקופות השונות שלו - התקופה עם הסיגר ומעיל העור. התקופה עם חולצה פרולטרית ובלי משקפיים ועם משקפיים", אומר לאור. "מכל מקום, באביב האחרון ישבתי בגרמניה והכרתי אמנית נפלאה ששמה פראנקה ברתולומיי מהעיר האלה. היא עובדת על חיתוכי עץ, אמנות עם מסורת גרמנית ארוכה.

"שאלתי אותה אם תעשה לנו עבודה לכריכה. הראיתי לה את החוברת, באינטרנט הראיתי לה גם את השערים הקודמים, והיא הכינה חיתוך נייר, עבודה על פי תצלום, והבטיחה לי שבניגוד לעבודה הזעירה שלה, ברגע שזה מוגדל לממדים של שער זה יהיה יפה. כל קו לבן מוסיף משהו שלא ראינו קודם. וכך היה. נראה לי שהשער הזה גרמני מאוד, וכשהולכים על ברכט אפשר גם לחוש נוחות כשאומרים: ‘גרמני מאוד'".

אחד נגד אלף

"ועוד משהו למחשבה/ בעניין תכליתה של התעמולה: ככל שיש בארצנו יותר תעמולה/ כך יש לנו פחות מן השאר" (ברטולט ברכט, מתוך "חשיבות התעמולה")

 

לאור אומר כי כדי לכתוב שירה פוליטית, צריך לכוון את החץ של השיר אל הספציפי ביותר, שממנו נובע העוול: "בניגוד למצע, בניגוד למאמץ המבורך של מנהיגות (גם שלי) כמו דפני ליף וסתיו שפיר לאסוף מה שיותר כוחות - ההיגיון של השיר הפוליטי אינו קואליציוני, אינו מחפש בעלי ברית, אינו מחפש אהדה ולא יחסי ציבור. הוא אינו יכול להתפזמן. אם יורשה לי לצטט את מאו טסה טונג בהקשר הזה: ‘באסטרטגיה (פוליטית) יש לחפש ברית של אלף נגד אחד, בתיאוריה - אחד נגד אלף'.

"שיר מהבחינה הזאת נמצא באותו מעמד של תיאוריה. אי אפשר למהול אותו ולבטח לא לכתוב אותו בשביל שיאהבו אותך. ואם לחזור אל שירת ברכט בשנות הגלות שלו, הנה מקרה מרתק של יכולת לכתוב שירה פוליטית, מבודדת מאוד, כמעט מנותקת מכל סביבה".

זה בדם שלי

"יודע העם הפשוט שתהיה מלחמה./ כשבכירים מגדפים את המלחמה/ צווי הגיוס כבר נחתמו" (ברטולט ברכט, "כשהבכירים מדברים על שלום")

 

"מטעם", כתב עת לספרות ומחשבה רדיקלית, רואה אור מאז 2005. מדובר בעבודה מו"לית יוצאת דופן ועקשנית. לאור מתאר אותה כמלאכה שהיא כמעט מעבר לכוחותיו הפיסיים: "את הספר הזה ערכתי (מול התרגומים, למשל) וניקדתי ושיכתבתי ואפילו כתבתי מאמר ברגע האחרון, עם פריצת דיסק בגב התחתון - והמראה שלי שוכב על המחשב עם תרופות נגד כאבים לא היה מלבב".

אבל הוא מצביע גם על רגעים משמחים, "למשל מסות מתורגמות מרגשות אותי. משורר או משוררת חדשים לגמרי. אף אחד לא שמע עליהם ופתאום השירים נדפסים, מנוקדים, ויש להם - אני מנחש, את רובם לא יוצא לי לראות אלא מאוחר יותר - מין אור של אושר בעיניים. אני לא מצליח לשכוח את השנים שבהן פירסמתי ‘מבחוץ', מחוץ לקליקה, את התשובות השליליות שקיבלתי, את השקרים, את העלבון ההוא, ולכן גם הסיפוק הגדול לעשות את זה אחרת.

"כשהתחלתי, לא שיערתי שיש כל כל הרבה שירה טובה. וגם לא הבאתי בחשבון את האיבה העצומה מצד כל אלה שאנחנו דוחים. לא נוחה האיבה של מי שאנחנו לא מפרסמים, כאילו לא הצהרנו מהתחלה שהכל עניין של טעם ולא שיפוט טוטאלי".

כתב העת נשען בעיקר על מנויים שבזכותם, אומר לאור, הוא ממשיך להתקיים בלי תמיכה ממשלתית. אפשר לרכוש אותו בחנויות וגם ישירות דרך אתר האינטרנט שלו. אשר לעקשנותו להתמיד במלאכה, לאור אומר: "זה כנראה בדם שלי. כמה החזיקו מעמד בשמאל הרדיקלי 40 שנה?"

תצלום: גטי אימג'ס
תצלום: דודו בכר


תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו