בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

ביוגרפיה חדשה על הסופר קורט וונגוט

שמרן עם דימוי רדיקלי, איש עממי שהתחכך בחברה הגבוהה. ביוגרפיה חדשה חושפת את הסתירות בחיי הסופר קורט וונגוט

תגובות

צ'רלס ג'יי שילדס לא הגיע רחוק בראיון עם הארפר לי כשכתב את הספר על חייה, "Mockingbird", ב-2006. אבל המזל שיחק לו עם קורט וונגוט. שילדס מצא אדם בן 80 בודד ושמח לדבר, שיש לו חשבונות לסגור ומוניטין שזקוקים נואשות לשיקום.

וונגוט אמר פעם למרטין אמיס שהדרך היחידה להחזיר לעצמו את האהדה שהביאה לו עבודתו המוקדמת, הספרים משנות ה-50 וה-60 שפעם היו אהובים כל כך על סטודנטים בקולג'ים, היא למות. הוא מת ב-11 באפריל 2007, פחות משנה אחרי ששילדס פנה אליו לראשונה. השניים לא בילו זמן רב יחד. אבל וונגוט נתן את האור הירוק שאיפשר לשילדס לחבר את "And So It Goes, Kurt Vonnegut: A Life", ביוגרפיה חדשה מרתקת, חדה וגדושת רכילות, גם אם קשה לדעת באיזו מידה הספר מוסמך. מאחר שלא קיבל רשות לצטט ממכתביו של וונגוט, שילדס מסתמך על פרפראזות ועל קטעי דברים ומגולל בעזרתם סיפור רצוף וחלק למראה. למרבה הפלא, הספר (בהוצאת הולט אנד קומפני) מכיל כמעט 1,900 הערות שמצוינים בהן מקורות וציטוטים. אבל הוא לא נשמע מקוטע ומלא סדקים.

וונגוט החל את הקריירה שלו בעיתונאות, בכתיבת טקסטים יחצניים ובחיבור ספרים נחותים שנמכרו בכריכה רכה בבתי מרקחת (אף שהספרים האלה, "Player Piano" ו"הסירנות של טיטאן", הודפסו לימים בתרועה הרמה המתבקשת). הוא היה נשוי, באמצע שנות הארבעים לחייו, אב לשלושה, ולימד בסדנת הכתיבה של אוניברסיטת איווה ("הליצן הזה ילמד אותנו לכתוב?") - ואז דרך כוכבו בן לילה.

גטי אימג'ס

"And So It Goes" ממהר להכריז על מעלותיו, שילדס רוצה להפריד בין התדמית לתפישה: הוא מתאר את וונגוט כאיש המערב התיכון, אדם שמרן ביסודו, גאה במורשתו הגרמנית ובאינסטינקטים הקפיטליסטיים שלו, שפיתח לו הילה של שיק רדיקלי. הוא גם מתאר את בדלנותו במלחמת העולם השנייה ואת תמיכתו בצ'רלס לינדנברג, אף שלימים נהפך לגיבור ספרותי אנטי-מלחמתי. והוא מוצא השקפת עולם הומניסטית אצל הסופר שנודע בהומור השחור שלו. איך גויס האיש הזה לסיעור מוחות עם "ג'פרסון איירפליין" והיה קולי יותר מילדיו - אלה כמה מהתעלומות ששילדס שופך עליהן אור.

הספר גם מתאר את הפרדוקסים השזורים בחיי וונגוט. הוא נחשב לאב מסור בתקופה שבה נטש את משפחתו הגדולה. הוא גם שמר על תדמית עממית בעוד הוא מתחכך בחברה הגבוהה בניו יורק עם הצלמת ג'יל קרמנץ, אשתו השנייה. קרמנץ, שבנו של וונגוט, מארק, מכנה אותה "מכשפה מהגהינום", לא שיתפה פעולה עם שילדס. הספר משתלח בה לעתים קרובות, ותולה בה את הקולר לחלק מאומללותו של וונגוט בסוף חייו.

שילדס מיטיב להפריך הנחות מוטעות ביחס לכתיבתו של וונגוט. הרשמים האלה נותרו בעינם כל חייו המאוחרים, אולי משום שהספרים שבאו אחרי "עריסת חתול", "הסירנות של טיטאן", "יברך אותך אלוהים, מר רוזווטר" ו"בית מטבחיים חמש" הלכו ונעשו קשים לקריאה. "מתוקף המוניטין של וונגוט, ‘ארוחת בוקר של אלופים' שהה ברשימות רבי המכר במשך שנה", כותב שילדס על הספר מ-1973 "ובכך הוכיח שוונגוט יכול לפרסם כל דבר ולהרוויח מזה כסף".

וונגוט ואשתו הראשונה, ג'יין, גידלו שלושה אחיינים יתומים נוסף על שלושת ילדיהם, בבית רועש בקייפ קוד. "היה שם נתק ברור", אומר אחד מהם, בין מתיקות הסופרים הגחמנית שלו (אחד המבקרים אמר עליו "סופר אידיאלי לצעירים שעדיין אינם שולטים בקריאה") לבין התנהגותו חמומת המוח. בראשית הקריירה הספרותית שלו הצליח וונגוט להפריד יפה בין דמותו המשפחתית לבין זו הספרותית. אבל בסופו של דבר הן התחילו להתמזג זו בזו, וונגוט הבליט את עצמו יותר בכתיבה (ולפעמים התמזג עם הדמות קילגור טראוט). הוא הגיע "לנקודת מפנה באיזון בין נרטיב רענן לבין ספר זיכרונות דמוי מסה", טוען שילדס. וכשהחוויות והדעות האמיתיות השתלטו על הכתיבה, והוא החל להשתמש בפרסומו כבמטבע עובר לסוחר, הוא נהפך למטרה לחצי לעג. "זה נאום שנשאתי מאה פעם, אבל אני עושה את זה בשביל הכסף", אמר וונגוט לקהל בימים שבהם קסמו החל להתפוגג. "And So It Goes" מתאר אותו כמי שחי ב"גשם הפרטי שלו", תקוע בנישואים שניים "ארורים", נוטר טינה והולך ומאבד השראה לכתיבה.

"And So It Goes" לא יצית מחדש את הפופולריות של יצירתו של הסופר. שילדס יודע שבחלקן הניכר, יצירותיו של וונגוט היו ממוקדות מדי בתקופה מכדי שיהיו רלוונטיות לאורך זמן. אבל הספר מספק תיאור משכנע של מאבק, פופולריות ואריכות ימים כואבת, שהגיעה לשלב שבו וונגוט היה יכול לפרסם פיסות קטנות של "חדשות משום מקום" וכמעט שום דבר מלבד זה. טוויטר היה יכול להתאים לו, אילו היה עדיין בחיים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו