טרם ביצעת אימות לכתובת הדוא"ל שלך. לאימות כתובת הדואל שלך  לחצו כאן

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

קובייה הונגרית

חיזיון מבעית הוביל את לאסלו קרסנהורקאי לכתוב את "מלחמה ומלחמה". עם צאת התרגום העברי הוא מסביר מה הקשר בין שיגעון לבין הבנת המציאות

תגובות

"הוא קרא וקרא את הכתוב אינספור פעמים (...) אבל תעלומת כתב היד לא הלכה והתפענחה, גם לא תוכנו שלא ניתן להסבירו, ואף לא המסר הטמון בו, מסר נסתר וסתום, כל אלה לא התחוורו לו בהדרגה, אפילו לא לרגע, כלומר, אמר, זה דינו של האדם, מה שלא הבין בכתב היד למן העמוד הראשון, בדיוק אותם דברים לא הבין גם בעמוד האחרון, ואף על פי כן הלך שבי אחרי הכתוב" ("מלחמה ומלחמה")

בתום "מלחמה ומלחמה", ספרו נוטף היופי של הסופר ההונגרי לאסלו קרסנהורקאי שתורגם עתה לעברית על ידי רמי סערי (הוצאת בבל), נתקף הקורא דחף שאינו בר כיבוש לגלוש לאתר האינטרנט www.warandwar.com.

האתר מוזכר בספר כמקום שאליו מזין הגיבור, ג'רג' קורין, את כתב היד המסתורי שמצא במקרה בארכיון הונגרי ובו נגלל סיפורם של ארבעה גברים, המופיעים בכמה נקודות מפנה בהיסטוריה ונמלטים שוב ושוב מאימי המלחמה האורבת בפתח. קורין, הנפעם מיופיו של כתב היד, שאין איש יודע מתי נכתב ועל ידי מי, חש כי מוטלת עליו שליחות להפיץ את הבשורה לעולם כולו. לשם כך הוא בורח מהונגריה לניו יורק, פותח אתר אינטרנט ועמל על הקלדת החיבור לתוכו, כדי להקנות לו תהילת נצח.

print-image-1.1569051-1
רקס

אלא שמתברר כי גם לנצח יש סוף, והתקווה למצוא בעולם הווירטואלי את שרידיה המציאותיים של היצירה הספרותית מתנפצת במהרה: הודעה לקונית באותו אתר מבהירה כי כל המידע שהיה בו נמחק בגלל אי עמידה בתשלום חוב, שמועד פירעונו עבר. וכך, כל מה שאפשר לדעת על תוכנו של אותו כתב יד הוא מה שנאמר בדפי "מלחמה ומלחמה", שהוא הרומן הרביעי של קרסנהורקאי - מחשובי הסופרים האירופים בני זמננו. זהו ספרו הראשון המתורגם לעברית.

ניסיונותיו של קורין לספר לבני שיחו ברומן על עלילת כתב היד והסתעפויותיה עולים על פי רוב בתוהו, משל היתה זו קובייה הונגרית קשה לפיצוח. הכישלונות הללו הולמים את הקדרות הפסימיסטית האופפת את הרומן כולו: המלחמה, תופעה שאינה גזירה אלוהית בלתי נמנעת, מוצגת בו כמפתח להבנת החוט המקשר בין עברם של בני האדם, ההווה שלהם ועתידם. ההתבוננות בהיסטוריה של האלימות ושל החורבן מובילה את קרסנהורקאי לניסוחה של מחאה פציפיסטית, וכך נהפכת יצירתו ל"מראה ותמרור בעת ובעונה אחת", כפי שמציין סערי באחרית דבר שהוסיף למהדורה העברית.

באמצע הריק של העיר

בראיון שנעשה בהתכתבות אלקטרונית מספר קרסנהורקאי כי הרעיון לכתיבת הרומן צץ בעקבות חיזיון מבעית שנגלה לעיניו בברלין ב-22 בנובמבר 1992. "השעה היתה שתיים או שתיים וחצי בלילה, הלכתי לבדי ברחוב הראשי של מערב ברלין העתיקה, בשדרה הרחבה והארוכה של קורפירסטנדאם, ומבלי שהותקפתי ומבלי שמשהו קרה, הרגשתי את הייחודיות של הרגע", הוא אומר. "הרגשתי כמה ריקה השדרה, כמה ריקה העיר, כמה חסר ביטחון והגנה הוא העולם ברגע השלו הזה של הדממה, ולפתע נתקפתי פחד.

"מאז אותו אירוע התחלתי להתעניין באותם תוצרים אנושיים בהיסטוריה שכונו ‘מבני הגנה'. התעמקתי בשאלות על מקומם ההיסטורי של חומות עיר, שערי עיר, מחסומים של ערוצי מים ולבסוף גבולות; במיוחד התעניינתי בשאלה של גבולות, אמיתיים או סימבוליים, היוצרים חיץ בין מה שפראי, מאיים וברברי ובין מה ששלו, מתורבת ובטוח. הרעיון של ‘מלחמה ומלחמה' צמח מתוך הפעילות הזאת".

סיפורם של ארבעת החברים רודפי השלום המתואר בכתב היד יכול להיתפש כתגובה לאמירתו המפורסמת של הפילוסוף הגל, שלפיה זמנים שלווים הם דפים ריקים בהיסטוריה. האם אפשר לומר כי אחד ממסריו הפוליטיים של הרומן הוא שעלינו לקרוא ולדעת יותר על אותם "דפים ריקים" של שלום בהיסטוריה בניסיון להימנע מהמלחמות העתידיות?

"אמנם לספר שלי אין מסר פוליטי אך אין ספק שהוא בכל זאת רוצה לומר דבר-מה, והדבר הזה דומה לטענה שהצגת. הנקודה המרכזית אינה שאנו חייבים לדעת יותר על הדפים הריקים של השלום, אלא שעלינו להבין איזו חשיבות כבירה צריכה להיות להבנת המשמעות של אותם דפים, של השלום עצמו. כדי להבין ולהעריך זאת, כל כלי וכל שיטה יכולים להתאים. זה ברור, אני מניח, שספרי נמנה עם אותם כלים ושיטות.

"אנסה להבהיר את הרעיון בדרך אחרת: כאשר כואב לי, אני יכול להראות היכן כואב לי באופן מיידי ומדויק מאוד. אבל בנוגע לשאלה היכן לא כואב לי, אני נעשה מבולבל, שכן אין ביכולתי להראות את המקום שבו לא כואב. כך גם בנוגע לשלום: הסטטוס של המקום-שאינו-כואב אינו מצב טבעי, במיוחד אם חושבים על הטבע האנושי. השלום הוא אחד מהישגיה הנעלים ביותר של האנושות, ואולי אפילו הישגה היחיד. אם ביכולתך ליצור את השלום, להביאו לידי קיום, לגונן עליו - במקרים כאלה התוצאה תרומם אותך הן מעל לטבעך והן מעבר לטבע בעצם מהותו".

המוח חייב להיסדק

"עליו להודות שכאשר החליט לדווח בערכאות, שמבחינתו היו העליונות, על המהפך ההיסטורי המכריע הזה בענייניהם של בני האדם, כאשר גמר אומר שהוא יהיה האיש שסוף כל סוף יגיד לשמיימיים, שכאן למטה כבר תם ונשלם זמנו של הטוב (...) בתוך תוכו קיווה שיעלה בידו לתת דין וחשבון על הפצע חשוך המרפא שבנפשו" (שם)

קרסנהורקאי נולד ב-5 בינואר 1954 בעיר ג'ולה שבדרום מזרח הונגריה. הרומן הראשון שלו, "שטן טנגו", שפורסם ב-1985, נחל הצלחה גדולה והציב אותו בשורה הראשונה של הסופרים בארצו. הרומן הזה גם סימן את תחילת הקשר המקצועי בין קרסנהורקאי ובין חברו הטוב, במאי הקולנוע ההונגרי בלה טאר, שיצר עיבוד קולנועי ארוך ועטור שבחים לספר. מאז, סרטיו של טאר מבוססים על ספריו של הסופר או על תסריטים פרי עטו.

הרומנים וקובצי הסיפורים שפירסם קרסנהורקאי בהמשך דרכו זיכו אותו בפרסים יוקרתיים בארצו: עוד ב-1987 הוענק לו פרס אטילה יוז'ף וב-2004 ניתן לו פרס קושוט, הפרס החשוב ביותר בהונגריה. יצירותיו תורגמו לשפות רבות וזכו לתשבחות, בין היתר מפיהם של הסופרת והתיאורטיקאית האמריקאית סוזן זונטג (שתיארה את קרסנהורקאי כ"אמן האפוקליפסה ההונגרי העכשווי, שמעורר השוואות לגוגול ולהרמן מלוויל"), ושל הסופר הגרמני ו"ג זבאלד (שטען כי "האוניברסליות של קרסנהורקאי משתווה לזו של ‘נשמות מתות' של גוגול ומתעלה הרבה מעבר לעיסוקים הטפלים של הספרות העכשווית").

print-image-1.1569052-2
רקס

גם המשורר האמריקאי אלן גינסברג התפעל מיצירתו ואף ייעץ לו בכתיבת "מלחמה ומלחמה", שפורסם בהונגרית ב-1999. מבקר הספרות האמריקאי ג'יימס ווד כתב ב"ניו יורקר" כי "מלחמה ומלחמה" זימן לו את "אחת ההתנסויות המערערות והעמוקות ביותר שחוויתי כקורא. בסוף הרומן הרגשתי שניתן לי, ככל שבכוחה של הספרות לעשות זאת, לשכון בנפשו של אדם אחר".

ואמנם, הרומן אינו רק סיפורה של נבואת החורבן המוכמנת בכתב היד שגילה קורין, אלא בראש וראשונה סיפורו של נביא החורבן, הנחוש בכל מאודו לחשוף בפני העולם את תגליתו ואת המסרים הכלולים בה. קורין נוטש את חייו השגרתיים כארכיונאי בהונגריה, מוכר את כל רכושו ונוסע ל"מרכז העולם", ניו יורק, שגורדי השחקים שלה נדמים בעיניו כמגדלי בבל של תקופתנו (אם כי לפחות שניים מהמגדלים שמהם הוא מתפעם - "ארמונות הפאר" של מגדלי התאומים - אינם מתנשאים עוד בקו הרקיע של העיר). אלא שתהום פעורה בין הלהט והדבקות שמניעים את קורין לבין תגובותיהם של בני האדם הנקרים בדרכו ותופשים אותו כיצור מגושם, מחוספס ולוקה בנפשו.

בתחילת הרומן קורין אומר: "לא יצאתי מדעתי, אבל ראייתי צלולה ממש כאילו יצאתי מדעתי". מהי הזיקה שקורין מוצא בין שיגעון ובין היכולת להבנת המציאות כהווייתה?

קרסנהורקאי: "קורין חושב לא רק על היכולת להבנה צלולה של המציאות, אלא ליתר דיוק על העובדה שמישהו - לדוגמה, הוא עצמו - מבין לפתע את המציאות הזאת. דהיינו, כל מה שנורמלי נראה לא נורמלי ברגע שהמוח והנפש של בן אנוש מבינים את המורכבות האיומה והנוראה של העולם; כשאדם תופש שהעולם אינו מכונה אלא רק תפקוד, רק השיגעון של תפקוד טהור שהשדה שלו אינו הנצח אלא הכלום בכבודו ובעצמו, מפני שלא נוקף שום זמן בין התפקוד ובין הרגע שמתברר בו כי התוצאה של אותו תפקוד היא אירוע שנמוג כפי שבא אל תוך היישות, ומיד לאחר מכן גורם לאירוע הבא וכן הלאה.

"זה כמעט בלתי נסבל להבין את כל זה; לשון אחר, ברי כי אדם שמבין את הטירוף הזה, ייהפך למשוגע. בנקודה מסוימת המוח חייב להיסדק".

נדמה כי תשוקתו של קורין לספר את סיפורו של כתב היד היפהפה מתנגשת בעובדה שכמעט בלתי אפשרי לספר אותו כי אין קוראים או מאזינים שיוכלו להבינו במלואו. על כך מעידות בין היתר תגובותיה של האשה שהוא מתגורר עמה ועם בן זוגה בדירתם בניו יורק ולה הוא מספר בכל יום על פיתולי העלילה.

סוזן זונטג
אי–פי

"אני מסכים, אף על פי שעלי לציין כי במקרה של הסיטואציה הקונקרטית הזאת, קורין מודע לעובדה שהאשה מפורטו ריקו, שחיה בדירה כמו שפחה, אינה יכולה להבין מלה במלה את מה שהוא מספר לה בהונגרית. ואולם, ללא ספק הוא מאמין שבאיזשהו אופן, ביכולתה לקלוט את המהות או לכל הפחות את האווירה של הסיפורים שלו. קורין חש רחמים עזים כלפיה ומנסה להעביר תחושה זו לידיעתה בעצם הדיבור היום-יומי אליה במטבח".

האם אפשר לראות בחוסר ההבנה הזה סימן נוסף להיעלמות של האצילות מההיסטוריה, שעליה מקונן קורין, כך שאיננו יכולים אפילו להעריך את היופי של הספרות (ובהרחבה, של האמנויות בכלל)?

"אכן, היופי אוצר את העוצמה הגדולה ביותר שאיננו מסוגלים לתפוש. ומה שמשותף לאצילות האנושית, הצורה הטובה ביותר של המין האנושי, וליופי, בין שהוא אנושי ובין שאינו אנושי, הוא היותם מיותרים באופן ודאי, מיותרות שרק הולכת וגוברת. בשני המקרים אנו מתמודדים עם סיטואציה שבה איננו ראויים להם יותר ולכן איננו מסוגלים לקלוט - לא את טבע היופי האסתטי ולא את היופי של דמות אנושית אצילית".

מנסה להישאר הונגרי

"לצד מצב רוחו החגיגי היה גם שמץ צער, דבר שהכאיב לו כשיצא מן המטוס וניסה להסתכל אחורנית לכיוון הונגריה, כאב לו שהוא אינו רואה מכאן את הונגריה הזאת (...) אוי, מבחינתו אותה הונגריה אבדה לנצח נצחים" (שם)

רק ב-1987 יצא קרסנהורקאי לראשונה מגבולות הונגריה הקומוניסטית, שבה נולד וגדל. מאז נפילת הגוש הסובייטי חי קרסנהורקאי למשך תקופות ארוכות מחוץ למולדתו - בין היתר בגרמניה, ארצות הברית, סין ויפאן. הוא אב לשלושה ילדים ורעייתו השנייה, דורקה קרסנהורקאי, היא סינולוגית ומעצבת גרפית.

לשאלה מה היו ההשפעות של חייו בהונגריה הקומוניסטית על התפתחותו כסופר משיב קרסנהורקאי בדרך הנראית ישירה וחד משמעית, גם אם היא אינה נטולת עמימות: "שאני יכול לעשות טעות יסודית בשיפוט של המכלול - זה מה שלמדתי מהתקופה הסובייטית במזרח אירופה כאשר היא חלפה, וזאת מפני שבאותה תקופה פיתחתי ידיעה ודאית: ידעתי מהו העולם, וזו הסיבה שפיתחתי בקרבי שאט נפש מהעולם שבו חייתי ותליתי את תקוותי בעולם החופשי שיכול להתקיים כמו אימפריה אידיאלית, חלומית, אי שם מעבר ל'מסך הברזל'. זה היה נורא להבין לאחר תקופה זו שחייתי לא מתוך ידיעה אלא בתוך טעות. אחרי 1989 התברר שלא ידעתי בכלל מהו העולם, שהייתי אבוד בתוך שאט הנפש ובתוך התקווה".

מדוע התחלת לעבוד עם בלה טאר על סרטיו ומה ההבדל מבחינתך בין כתיבת תסריטים ובין כתיבת פרוזה?

עטיפת "שטן טנגו"

"התחלתי לעבוד עם בלה טאר מפני שכך הוא רצה, וטאר, אם הוא רוצה משהו, איש אינו יכול למנוע זאת ממנו. ניסיתי להתנגד לרעיון כי איני אוהב כל כך את ז'אנר הקולנוע, אבל זה היה בלתי אפשרי. ב-1985 הוא רצה לא רק לעבד לסרט את הרומן הראשון שלי, אלא גם שאני אכתוב את התסריט, ואחר כך את הסרט הבא ואת זה שאחריו, ומה שחשוב יותר - הוא רצה שאשתתף בקבלת ההחלטות החשובות ביותר בנוגע לסרט.

"וכך זה מתנהל מאז ואילך: אני נותן לו את החומר הבסיסי, הדמויות, השמות, הכותרות, היחסים בין הדמויות, הסיפורים, האווירה, הפילוסופיה והמסרים הסודיים, ועל בסיס זה הוא יוצר את הסרטים בעזרתי ובעזרת אשתו, אגנס חראניצקי (שעורכת את סרטיו של טאר, א"ש). אך זה באמת רק הבסיס: הסרטים שלנו אינם עיבודים, זה בהחלט לא הכרחי לעבד את הספרים שלי. הם סגורים ובעלי כוליות משלהם כך שאין צורך לעשות סרטים על פיהם, אלא הסרטים צריכים לקבל מהם תחמושת מספקת.

"אחרי הכל", מוסיף קרסנהורקאי, "סרטים מתייחדים בוויזואליות שלהם. רומן או כל יצירת ספרות משאירים מרחב חופשי לדמיונו של הקורא. לא כך בקולנוע, שבו הסרט כבר מהתחלה כובש את דמיונו של הקהל ומציע עולם שבו המרחב, הזמן והאווירה סגורים ואין אפשרות לברוח מהם. אם בחרת להישאר בתוך אולם הקולנוע, אזי אתה מפקיר את עצמך לעולם של טאר וקרסנהורקאי וכל מה שנותר לך הוא האופוריה שבעצם ההשתתפות בחוויה".

בפרק האחרון של "מלחמה ומלחמה" קורין טוען ש"ההונגרים אינם קיימים (...) רק הונגריה קיימת עדיין". מכיוון שאינך חי בה בקביעות זה שנים רבות, באיזה מובן הונגריה עדיין קיימת בשבילך?

"מצד אחד, קורין אומר זאת, לא אני, ואי אפשר לזהות אותי עם קורין. אבל אני מכיר אותו די טוב ואני יודע שמבחינתו, המושג ‘להיות הונגרי' נהפך למעורפל ומבלבל מאוד. כל כך הרבה אוכלוסיות יצרו כאן, ממערב להרי הקרפטים, תערובת אנושית, כך שבשביל קורין, להיות הונגרי פירושו שיתוף פעולה פורה של אוכלוסיות שונות - סלובקים, רומנים, הונגרים, סרבים, קרואטים, אוסטרים, גרמנים ועוד. קורין הוא אדם רציונליסט, ובהיותו חוקר וארכיונאי הוא אינו יכול להסתמך על מערך מושגי כה עמום ואי-רציונלי, לכן המושג ‘הונגרי' אינו נכון בשבילו. אבל המושג ‘הונגריה' שונה מאוד - זה מושג רציונלי, מושג גיאוגרפי-היסטורי, שמתאים בעבורו.

"מצד שני, בשבילי ‘הונגרי' הוא מושג ממשי מאוד, אם כי מושג שאני מתעב, וזה עניין לא פשוט מכיוון שגם אני הונגרי. הונגרי ממוצע הוא חולני, מתוסכל, סובל מתסביך נחיתות, אגרסיבי-סנטימנטלי, קנאי, גס רוח וכתוצאה מכך גם אוויל, בעת התפרצות רגשות הוא מבולבל וביהירותו הוא צרחני ואפל. לאורך מאות שנים זה היה די חסר תקווה להיות הונגרי. אך אני בכל זאת מנסה להיות הונגרי, ובמידה מסוימת אני מנסה לעשות זאת גם בהונגריה, שבשבילי אינה רק עובדה היסטורית-גיאוגרפית אלא גם המקום שבו נולדתי, גדלתי והתחנכתי ובשפתו הנפלאה אני משתמש מתוך אהבה עמוקה ושמירת אמונים. אחרי הכל, ‘הונגריה' משמעה בשבילי לא רק עובדה רציונלית, כפי שהיא בשביל קורין, אלא גם תוהו ובוהו מתמיד שבו אני מנסה להישאר הונגרי למרות כל המכשולים, וגם מנסה ליצור איזשהו מרחב בשביל רגישות ובשביל חוסר הגנה, כמו במקרה של דמותו של קורין".

אפשר לטעון שקורין הוא דוגמה למישהו שהספרות שינתה את חייו. האם אתה מאמין שספרים עשויים להשפיע עמוקות על חיי קוראיהם?

"לא, איני מאמין בדברים כאלה, אבל אני כן חולם עליהם. בזמן הנכון ובמקום הנכון, הספרים שלי עשויים להיות מגרים ומעוררים, אבל אם אמנם זמן ומקום כאלה בכלל מתקיימים - זו כבר שאלה אחרת לחלוטין. אולי בשביל קורא אחד הם מתקיימים, וקורא אחד הוא בהחלט מספיק". *



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות