בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו
 

אתם מחוברים לאתר דרך IP ארגוני, להתחברות דרך המינוי האישי

רשימת קריאה

רשימת הקריאה מאפשרת לך לשמור כתבות ולקרוא אותן במועד מאוחר יותר באתר,במובייל או באפליקציה.

לחיצה על כפתור "שמור", בתחילת הכתבה תוסיף את הכתבה לרשימת הקריאה שלך.
לחיצה על "הסר" תסיר את הכתבה מרשימת הקריאה.

פתיחת הנובלה "קומדיה בסולם מינורי" מאת הנס קיילסון

תגובות

"הנה הם חוזרים," אמר הרופא פתאום והזדקף. רעש מנועי המטוסים התגנב אל השקט בחדרו של הנוטה למות, מפתיע כמו מילותיו של הרופא. הוא דחק את ראשו אל עורפו, צמצם את עיניו והאזין.

זמזומו של להק המטוסים הלילי התחזק, נדמה שמנוע קטן שהוסתר אי שם בבית החל פתאום לפעול ועלה מיד לטורים גבוהים. הרעש יכול היה גם להגיע מהמרתף - כך דימה בהתחלה - או מבית השכנים... אבל אלה היו בלי ספק המפציצים הליליים שהכריזו על בואם. הם באו בפריסה רחבה מאנגליה, חלפו מעל חוף הים, שהתחבר אחרי קילומטרים מעטים עם הים הצפוני, הם השליכו פצצות תאורה כדי להאיר את דרכם של המטוסים שטסו בעקבותיהם מעל הולנד, ונעלמו בלילה מעבר לגבול המזרחי. אחרי שעות מעטות אפשר היה לשמוע אותם חוזרים מצפון או מדרום. הרעש התרחק לכיוון הים.

האיש והאישה שעמדו אובדי עצות ליד המיטה, כפי שעומדים אנשים שחשים בד בבד פחד ואבל, גם הם הרימו מעט את מבטם והאזינו.

"כל כך מוקדם," מלמל הרופא לעצמו.

וים הביט בו מן הצד, מבולבל, לא יודע להחליט למה התייחסה ההערה הזאת.

מטחי הירי הראשונים של הלילה התנפצו עמומים, ועמדו בסתירה מוזרה לרעש המעודן, הכמעט מוזיקלי, של המטוסים. חלונות ודלתות הזכוכית הלמו וקרקשו, הבית שיסודותיו לא היו איתנים ענה ברעד קצר להתפוצצויות. בהתחלה זה תמיד מסעיר ולא חשוב כמה פעמים כבר חווית את זה.

לקראת סוף מארס, הימים חזרו והתארכו. כשהרופא הגיע, בערך בשבע, היה עוד אור בחוץ.

אף על פי כן האפילה מרי את החדר בקומה הראשונה, החדר ש"הוא" התגורר בו, כפי שעשתה זה חודשים. זאת הייתה שיטה די מסובכת של קשירת חבלים וווים. היא העדיפה לעשות זאת בעצמה, היא פחדה שיראו אותו מהרחוב, דאגה מוגזמת מעט, שכן מולם לא גר איש.

ביתם עמד בפאתי העיר המערביות, ברחוב שכולו בתים חדשים זהים - למטה סלון, למעלה שלושה חדרים, אמבטיה ועליית גג מרוצפת - מול פארק שמאחוריו השתרע הווסטלנד האין סופי, שחצו אותו תעלות וסכרים והיו בו חממות ושדות מרעה שהתרוקנו מאנשים עקב המלחמה. מאחור ההביל הים. כמו חישוק מבהיק, חיבר לילה כסוף אדמה שמים ומים.

טקס ההאפלה שהתקיים כל ערב, היה חלק מאמצעי הבטיחות המונעת שנכנסו לתוקפם ביום שהזר נכנס לבית. כשנוספה גם המחלה, הקפידו על ההליך הקפדה יתרה מתוך תחושה מעומעמת שהחולה מסכן אותם יותר מהבריא.

הוא שכב במיטה כשבועיים. החום העניק לפניו צבע ועגלגלות, אחרי ששהות של שנה שלמה, יום אחר יום בחדר הזה, סחטה ממנו טיפות אחרונות של חיות. בימים האחרונים הוא כמעט לא דיבר. זה הלך ונגמר.

בערב, כשמרי הדליקה את האור בחדרו, הוא עוד הטה את ראשו אל הקיר מתוך הרגל. כשאור היום הרפה התחלף בנורת חשמל עכורה, פניו נראו חיוורות כגוויל. הגוף החלש נשאר כבוי ולא נע תחת שמיכות הצמר. המנורה התלויה באמצע החדר הפיצה יותר צל מאשר אור.

מאז שמצא אצלם מסתור החלו להשתמש בנורה שאורה חלש כשל נר, כדי לחסוך. וכדי לעמעם עוד יותר את האור תלו בד כחלחל על האהיל החלבי.

וים ומרי לא היו פחדנים מטבעם. כשהחליטו להסתיר אצלם מישהו, ידעו היטב מה הסיכון שלקחו על עצמם - עד גבול מסוים, ככל שניתן להעריך סיכונים מראש. שכן בסיכונים יש תמיד "הפתעות", ואותן אי אפשר כמובן לצפות מראש.

ומה אם יתחשק לו פתאום לפתוח על דעת עצמו חלון בשעות היום, ולהוציא את ראשו החוצה? או להדליק אור בלילה לאחר שיזיז במו ידיו את חיפוי ההאפלה? לא מתוך זדוניות ולא כדי לשטות בהם... אבל אצל אדם במצבו, אי אפשר לדעת איזו שטות יעשה ברגע הבא. שהרי אין זה פשוט לשבת לבד בחדר, מתוך בחירה ומתוך ידיעת הסכנה, או לחמוק ממקום למקום בבית, בנעלי לבד כמובן, שנים עשר חודשים ולפעמים גם יותר.

בשום פנים ואופן אסור לשכנים ולעוזרת שבאה פעמיים בשבוע לדעת שמישהו מתחבא כל הזמן בקומה הראשונה של הבית, אף על פי שאפשר היה "תודה לאל" לתת בהם אמון מלא. ברחוב הזה היו כל האנשים "טובים". ומי יודע, אולי גם אצלם חומק מישהו בנעלי לבד לחדרו, מישהו שמוטב שלא יוציא את אפו החוצה באור יום. בסך הכול מוטב היה לא לדבר על הדברים האלה. אנשים מפטפטים כל כך הרבה...

"אסור שמישהו ידע על כך, אתה שומע... זה התנאי," אמרה אז מרי.

"כמובן," השיב וים בשלווה. "אף אחד, הרי זה מובן מאליו. אבל את צריכה לחשוב טוב-טוב, יהיו לזה כל מיני..."

"כבר חשבתי על זה," ענתה מרי. הוא כבר היה צריך לדעת שהיא אינה עושה דבר ללא מחשבה תחילה... "אף איש, אפילו לא קובה."

"אני מסכים, אפילו לא קובה," אישר וים.



תגובות

דלג על התגובות

בשליחת תגובה זו הנני מצהיר שאני מסכים/מסכימה עם תנאי השימוש של אתר הארץ

סדר את התגובות
*#
בואו לגלות את עמוד הכתבה החדש שלנו